תקציר

עמוד:13

תקציר בשני העשורים האחרונים בולטת בחברה הישראלית התופעה של עיסוק מחודש ביהדות — הן בקרב קבוצות חילוניות , שבעבר לא נטו כלל לעסוק ביהדות , הן בקרב קבוצות דתיות , שכמובן עסקו גם בעבר ביהדות אבל עיסוקן הנוכחי שונה מאוד מזה של הדורות הקודמים בכך שהוא הרבה יותר תרבותי ורוחני מהלכתי . בין היתר ניתן לכלול בתופעה הזו עשרות בתי מדרש וקבוצות לימוד שקמו ברחבי הארץ ; עשרות קהילות תפילה חילוניות שקמו כתחליף לבית הכנסת , המזוהה עם הזרמים הדתיים ( בשל רצונם של החילונים הללו לבדל את עצמם גם מקבוצות דתיות ליברליות , כדוגמת הרפורמים והקונסרווטיבים (; ארגונים ויחידים המבקשים ליצור אלטרנטיבות חילוניות לטקסים היהודיים המסורתיים — בעיקר טקסי החתונה , אבל גם טקסי בר המצווה ובת מצווה , הלידה והאבלות ; הרחבה של ממש בדיון התקשורתי ביהדות בכלל ובפרשת השבוע בפרט ; עיסוק נרחב בפיוט המסורתי , ובכלל זה מוזיקאים חילונים המלחינים ומבצעים טקסטים מאוצר הפיוט היהודי לדורותיו ; גידול בהיקף העיסוק האמנותי בטקסטים מן המקורות היהודיים ובדיאלוג עם אלוהים ועם המסורת הדתית ( במיוחד במוזיקה הפופולרית , אבל גם בתחומים אחרים (; ועוד כהנה וכהנה . הספר מבקש למפות את התופעה הזו על מגוון היבטיה . בראש ובראשונה מוצעת כאן הבחנה בין שני האפיקים המרכזיים של התופעה : האחד , האפיק התרבותי — שבו הטקסטים והמסורות היהודיים מתפקדים כאוצר תרבותי שאמור להעשיר את עולמם של העוסקים בו ; האחר , האפיק הרוחני — שהדגש בו הוא בחיפוש הרליגיוזי אחר מגע אלוהי . בהכללה אפשר לומר שבאפיק התרבותי בולטת בעיקר נוכחותם של חילונים , אך גם של דתיים , ובאפיק הרוחני מדובר בהתקרבות דתית , כך שגם מי שמגדירים עצמם חילונים אבל מבטאים רנסנס של התקרבות רוחנית ליהדות חיים מבחינות מעשיות רבות כמי שזהותם דתית . חלקו הראשון של הספר מתמקד באפיק התרבותי ומפרט את תהליך ההתרחבות שלו . הוא פותח בהתרחבות של תחומי העיסוק — החל בלימוד יהדות , שהוא עיסוק אינטלקטואלי בלבד , עבור באימוץ חלופות אישיות למסורות

המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר