תקציר

עמוד:12

החלשת הזיקה בין התחומים צריכה להתבטא בהימנעות ממדיניות המחזקת את הדימוי של זיקה כזו . למשל , יוזמה לשינויים מפליגים בסטטוס קוו לכיוון הפרדת הדת מהמדינה אשר באה בד בבד עם יוזמה מדינית הכוללת ויתורים טריטוריאליים נרחבים תחזק את הרושם כאילו מדובר במהלך אנטי-דתי . בה בעת רצוי שפעולות להרחבת ההתנחלויות לא ייעשו בשילוב עם העמקת הכפייה הדתית . שילוב כזה ייתפס כ"כיפוף ידיים" של הציבור החילוני מצד הציבור הדתי , ובכל החזיתות . מומלץ שהחלטה על ויתורים טריטוריאליים ( ופינוי יישובים , ( אם תתקבל , תהיה חלק ממדיניות כוללת לביצור האופי היהודי של המדינה . מדיניות כזאת עשויה לרכך את ההתנגדות מנימוקים דתיים-תרבותיים לוויתורים כאלה משום שהנסיגה לא תיתפס כוויתור על האתוס היהודי-ציוני . ריכוך הזיקה בין השקפת עולם דתית-תרבותית לבין צדדיו האסטרטגיים-ביטחוניים של הוויכוח על השטחים תאפשר דיון ציבורי פתוח , שקוף ושקול גם באשר לאופייה היהודי של המדינה וגם באשר לגבולותיה .

המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר