|
|
עמוד:12
רגע חמישי לפני שנים לא מעטות הנחיתי קבוצה של בעלי תפקיד בארגון , שהמכנה המשותף שלהם היה עבודה שאין בה סדירות והיא מאופיינת בתנועה חדה בין עומס וטוטליות לבין פניות ומנוחה . תנועה חדה זו נדרשה בשל נסיבות אובייקטיביות לכאורה , והייתה ביסוד החוזה בינם לבין הארגון . אולי היה בכך כדי לתת טעם של חיוניות ( כי תמיד זה קרה כשהם היו נחוצים ונדרשים , ( אך עם זאת היה בכך כדי לנתק אותם זמנית ממשפחותיהם ( אף שלכאורה הזמן הפנוי שבא בעקבות זאת נועד לפצות על כך , ( לשבש כל שגרה בטוחה ולהקשות עליהם לקיים אורח חיים סדיר וצפוי יותר . גם המפגשים הקבוצתיים א ִ תי כיועץ ( בחלקם — כשאני נמצא אתם בפרקי המשימתיות ) התאפיינו בהתלוננות בלתי פוסקת של המשתתפים . אלה מיעטו בדרך כלל לדבר על ההנאות שלהם ( שהיו כמוסות או נפרדות , ( והרבו לדבר על המצב הלא מספק שהם שרויים בו ועל יסוד של גורל בלתי נמנע הכרוך בכך . מה שהיטיבו לבטא היה עניין הסבל , הקיפוח והחסך הקשורים לעבודתם . כיוון שעבודתם לא הייתה כפויה ( בפועל , בכל רגע שנוצרה בו אפשרות בחירה הם העדיפו לשמור על עבודתם , חרף היותה כה מתסכלת , ( היה ברור שהם נמשכים אליה אף שהם מודעים לכך שהיא תחלץ מהם עוד ועוד תרעומת . מנהליהם ומעסיקיהם הגיבו לכך בעייפות מסוימת " ) די עם התלונות שלכם ; " " לא מוצא חן בעיניכם — אז תלכו , ( " ואילו אני הופעתי כמי שנכון יותר להאזין , להקשיב לתוכן העולה ולהתעניין בתלונה החוזרת . מנגד , לא הייתה לי כל יכולת מעשית לשנות משהו יסודי בנתיבם , שהרי רוב תכונות עבודתם היו נתונות . קבוצות משמשות מ ֵ כל לביטוי של תחושות שלא כולן נוצרו בהן . ארגון הוא כידוע סוג של הפשטה , רעיון הנמצא במחשבה , ועם זאת הוא מעורר בנו תשוקות , חרדות , תעוקות ותקוות . קבוצות הנפגשות בעילה זו או אחרת מעניקות הזדמנות להעלות לפני השטח תכנים הכרוכים בעולם הרגשי של משתתפיהן . החלופה היא הדחקה , הכחשה או הטלה של חיפוש ביטוי אחר ( סכסוך עבודה ; מרד כלפי ממונה ; איחורים חוזרים או שיבושים בלוח הזמנים ; חוסר יצירתיות בפתרון בעיות ועוד . ( מבחינה זו משמש מפגש הקבוצה עם יועץ הזדמנות חשובה למפגש עם העולם הסוער שמזמנת העבודה , ומעניק סיכוי למצוא מענים משותפים ורלבנטיים לאתגרים שהעבודה מעוררת . רגע שישי קבוצה של מנהלים בדרג הביניים בארגון היי טק נפגשה עמי כיועץ באופן סדיר כדי לדון בסוג מסוים של משימה חדשה שקיבלו על עצמם . הפגישות הראשונות לא היו פשוטות . ראשית , בשל תחושה שהמשימה אינה מוכרת להם דיה ושהם אינם באים אל משהו מוכן וסלול כשכל כך חשוב להם להצליח ( בארגונם יש עיסוק רב בעניין של הצלחה — זו נבחנת בלי הרף ואינה ודאית ;( שנית , בשל התחושה ששיחה בקבוצה היא בגדר בזבוז זמן ואירוע חסר תכלית אם אינו נשען על הגשת מצגת מכוונת ובהירה ואינו כולו מתוכנן מראש ; ושלישית , מתוך הרתיעה שלהם מלשתף אחרים במה שהם עושים כדי להצליח במשימתם " ) הרי איננו עושים זאת יחד , אז מה זה משנה ? כל אחד מאתנו הוא בעצם לחוד ; " " אז למה זה צריך לעניין , בעצם . ( " רק לאחר שביטאו תחושות כאלה יותר
|
צפנת, מכון למחקר, פיתוח וייעוץ ארגוני
|