|
|
עמוד:7
דברי פתיחה תל אביב , רחוב המלך ג'ורג , ' ליד דיזנגוף סנטר . יום שישי בצהריים . חם ולח . מחניק . המוני אנשים הולכים בכיוונים שונים – זה נמרץ וזה לאיטו , זו אוחזת בתיק , חברתה בשקית , ומישהו אחר בגביע גלידה , פיתה או כריך , פחית או לא כלום . איש איש ונוהגו . בצד המדרכה שרועה דמות שרוב העוברים ושבים מתעלמים ממנה . לעיתים הם אפילו נדרשים להיזהר לא לדרוך עליה . דמות שרועה ומנותקת לגמרי מההמולה שסביבה – מהדוחק , מהחום , מהנמרצות או מהבילוי . גבר צעיר , שנראה בן בלי גיל ובלי צורה , מכווץ על חתיכת קרטון המונחת על הרצפה , לבוש סווטשירט מוזנח ומלוכלך וכובעו מכסה את ראשו . לידו קופסת פח שמחכה לתרומות , ובה מטבעות ספורים . לעיתים יהיה שלט לצידו שפונה אל רחמי האנשים , ולעיתים בלי שלט – סתם שרוע על קרטון וקופסה לידו . וכל עובר ושב אשר מעיף בו בכל זאת מבט אינו יכול להימלט מהתובנה , שהיא פרי נסיון חיים של מי שנמצא בעיר , כי הבחור השרוע הוא נרקומן , מכור לסמים , כלומר , שעדיף להתרחק . למה לחפש צרות עם אלה ? אכן , עדיף להתרחק – להמשיך אל הקניון הממוזג , להמשיך אל הבילוי , העבודה , המשפחה , החברים , הביתה . להמשיך ולהתרחק , בניגוד למכור השרוע שאינו יכול , שתקוע על מקומו , שאולי ממתין לנס שיגאל אותו מעצמו , מההתמכרות , מהסמים . וכמוהו אחרים , מכורים שאינם שרועים ברחוב , אלא במקום אחר – שרועים בחייהם , בהתמכרות , במצוקה ; שרועים ללא מוצא , ללא תקווה , מנותקים מהחיים , מהחברה , מנותקים מאלה שמתקדמים בחיים , שמשיגים מטרות כאלה או אחרות . וגם אם נדמה שהם אינם מנותקים , שהם חלק מהחיים ומהחברה , זה רק נדמה , שכן ההתמכרות שולטת בחייו של המכור , מנהלת אותם ולרוב גם נהפכת למוקד שלהם , ומשאירה אותו שרוע בחייו . המכור נראה כמי שחי את חייו למען ההתמכרות . לעיתים , בעיקר בראשית הדרך , הוא מעוניין בכך . לעיתים , כאשר ההתמכרות מתקדמת , הוא מנסה להימלט מן השעבוד הזה , אך אינו מצליח כי ההתמכרות חוסמת בפניו את דרך המילוט . גורל כבד של שעבוד , כאב , מצוקה , ואין זה משנה למה מכורים – לסמים , לאלכוהול , להימורים , לאוכל או למין . ההתמכרות היא כוח הרסני אשר שולט במכור ופוגע גם בסביבתו הקרובה ובקהילה כולה . לכאורה עדיף להתרחק – למה לחפש צרות עם כוח הרסני כזה ? אבל עד כמה אפשר להתרחק מההתמכרות ?
|
|