|
|
עמוד:יב
בעובדה הזאת כדי לערער על עובדה אחרת , היא עובדת היותו של שמיט כיום הוגה "קלאסי . " מבחינת מעמדו של שמיט היום בעולם האקדמי ובתחומים כגון מדע המדינה , תורת המשפט , ביקורת המודרניות וכולי , אין ספק שהמבקרים מתריסים צודקים : שמיט הוא בגדר של קלאסיקה , למצער במובן זה שקוראים אותו , כותבים עליו , מלמדים את כתביו ומתרגמים אותם בהרחבה יתרה . אבל זרקא מעלה בכל זאת שאלה חשובה , ובעצם שתי שאלות הקשורות זו בזו : האם די בעובדה שהוגה , סופר , אמן או יוצר בכל תחום אחר היה נאצי או אנטישמי , כדי לגרום לנו להסתייג מיצירתו כולה ? שתי הדוגמאות המובהקות שביחס אליהן מתעוררת השאלה הזאת הן ואגנר והיידגר . לגבי אישים אלו אין טוענים בדרך כלל שהיצירה עצמה היא נאצית או אנטישמית , אלא רק היוצר עצמו , או שמדובר רק בתקופה מסוימת בחייו שבה היה נאצי או אנטישמי . השאלה הנשאלת כמקרים ידועים אלו היא האם צריך לשפוט לחומרה , אולי אפילו להחרים ( למצער אצלנו כאן בישראל ) את היצירה בגין אישיותו של היוצר . האם , למשל , יש לנגן את מחזור האופרות הוואגנריאני טבעת הניבלונגים בבנייני האומה או שמא לא ? האם לקיים ועידות בינלאומיות על הפילוסופיה של היידגר או להסתפק רק בהוראת הפילוסופיה שלו בסמינרים אוניברסיטאיים ? הוויכוחים והמחלוקות האלה ידועים דיים ולמעשה כבר הוכרעו : אין מחרימים אצלנו את היידגר ואפילו החרם על יצירתו של ואגנר מתקיים רק באופן חלקי . שאלה שנייה , הקשורה לקודמת אבל מחריפה אותה עוד יותר , היא מה דינה של יצירה שניתן לומר עליה שהיא עצמה - ולא רק יוצרה - אנטישמית , או נאצית , או אנטישמית ונאצית גם יחד . זוהי השאלה שזרקא מעמיד לפתחנו : מקרה שמיט איננו זהה למקרה ואגנר או למקרה היידגר . אצלו , אצל שמיט , לא רק היוצר היה אנטישמי ונאצי , אלא גם היצירה עצמה . בין יריביו של זרקא ( וגם בין חסידיו של שמיט בארץ ) מעטים כופרים בטענה הזאת ; אבל הם טוענים עוד שכתביו של שמיט לא רק שהם בגדר של "קלאסיקה , " שאין מה לעשות נגד זה , ושהם חלק מן הקנון התרבותי והאינטלקטואלי של זמננו , אלא גם שיצירתו
|
|