|
|
עמוד:10
משהו מסדר העדיפויות של עורכי כל תלמוד הנטועים בעומקה של התרבות הרבנית שבה › צמחו . ב . סוגיית ריש פסחים : בין בבלי לירושלמי באופן כללי , גודלו של התלמוד הירושלמי הוא כמחצית גודלו של הבבלי : בבבלי יש יותר ממיליון ושמונה מאות אלף מילים לעומת פחות ממיליון בירושלמי . אבל בסוגיה שלנו הפער הכמותי בין שני התלמודים גדול וחד משמעי יותר : בסוגיית הירושלמי על משנת פסחים א , א , כז –א"עע״ג יש כ 1169 מילים , לעומת הבבלי שבו יש כ 5839 מילים ; היחס בין כמות המילים בבבלי ובירושלמי הוא מעט יותר מ . 1 : 5 כמעט כל סוגיית הירושלמי מוקדשת לדיון הלכתי . החלקים ההלכתיים בבבלי , לעומת זאת , כוללים 19 › 9 מילים בתשע חטיבות של חומר : שלוש מהן דנות בהלכות פסח , ובייחוד בבדיקת חמץ , ואחדות מהן מוקדשות לחיובים אחרים החלים לפני הפסח , כמו החיוב לשאול 5 ולדרוש בהלכות הפסח שלושים יום קודם לפסח . הנתונים המספריים מלמדים שמצד אחד כמות החומר ההלכתי בשני התלמודים שווה פחות או יותר בגודלה , אבל מן הצד האחר , החומר ההלכתי בבבלי מהווה רק שליש מכלל החומר . שאר סוגיית הפתיחה עוסקת בעניינים 6 לא הלכתיים במובהק . הדיונים הללו , הייחודיים לתלמוד הבבלי , כוללים עיון ודיון ממושך בדרשות פסוקים , בנושאים תאולוגיים ובנושאים פרשניים , והם אלה שיעמדו במוקד עיוננו . מתוך עיון זה ניתן לראות כי עורכי הבבלי שונים מעורכי הירושלמי לא רק בדרכם בעיצוב › סוגיות בצורת שקלא וטריא , כפי שכבר ידוע , אלא אף בסדר יומם ורוחב עיונם . ראשית , יש לתת את הדעת ליחס שבין החומר ההלכתי בבבלי לזה שבירושלמי . כבר ציינו שלעומת 1100 מילים של ענייני הלכה ופירוש המשנה בירושלמי , יש בבבלי כ 19 › 9 מילים של הלכה ופירוש המשנה , כלומר אי ההתאמה בין שני התלמודים בענייני הלכה קטנה בהרבה מאי ההתאמה בחומר התלמודי בכלל . בבבלי יש פי חמישה חומר על המשנה › סוגה נוספת של ספרות רבנית שניתן להיעזר בה להבנת ענייננו היא ספרות החידושים של הראשונים . הראשונים העמידו בחידושיהם את הניתוח ההלכתי של החומר התלמודי ואת השלמתו במרכז עיונם . במקומות שבהם אין הסוגיה ממצה את כלל החומר החז״לי בעניין הראשונים משלימים את החסר , ומהם ניתן ללמוד מה חסר , לכל הפחות מבחינה הלכתית , וראו בעניין זה ביתר הרחבה להלן . 5 לצורך העניין , החלקים ההלכתיים בבבלי יוגדרו כברייתות ומימרות הלכתיות , והם נמצאים בדפים ד , א – ה , ב , ואחר כך ב ו , א , ב ז , ב וב ח , א . 6 בתוך החומר הזה כלולות : סוגיה שעניינה בחקירה פילולוגית של המילה " אור" ומחלוקת בין רב הונא ורב יהודה בעניין זה , שתי סוגיות ארוכות הדנות בדרשות פסוקים שכמעט אין דומה להן בירושלמי ( למעט סוגיה אחת בפרק " כלל גדול" במסכת שבת , ( סוגיה על חשיבות ההתבטאות בלשון נקייה , סוגיה על הכלל ״אין מוקדם ומאוחר בתורה״ וסוגיה בנושא התאולוגי המובהק ״שליחי מצוה אינן ניזוקין״ . › ראו את סיכומו של ברוך בוקסר “ An Annotated Bibliographical Guide to the Study of the , Palestinian Talmud" , ANRW II . 19 . 2 . ובייחוד בעמ׳ . 19 ›–191 , 190–18 › , 182–16 ›
|
|