|
|
עמוד:7
פתח דבר בקיץ , 1990 בדיוק לפני עשרים שנה , נעניתי לבקשתו של בני ארד ז״ל , המנהל הכללי הראשון של הרשות למלחמה בסמים , להקים קהילה טיפולית לנפגעי סמים במרום הגלבוע , על חורבות היאחזות נטושה – נח״ל מלכישוע . בצוותא עם עמוס אמיתי מקיבוץ גשר , שותפי להקמת המקום ולניהולו , אספנו מתי מעט שהסכימו לעבוד על הגבעה הנידחת והמנותקת שבפסגת הגלבוע . העבודה עם נפגעי סמים ( או ליתר דיוק – נרקומנים , כפי שקראנו להם באותה עת ) לא קסמה במיוחד לבני האזור . באותה עת פנה אליי אדם צעיר , אשר תקופה קצרה קודם לכן נגמל והשתקם בעצמו , בבקשה להיות מדריך בכפר . בריאיון שקיימתי עימו הוא דיבר על הצורך בטיפול רוחני , על ״עבודת הצעדים״ . הדברים נשמעו לי מוזרים , ולא היו מוכרים לי מתחומי הפסיכיאטרייה והפסיכותרפיה שמהם הגעתי . לפיכך החלטתי כי האיש אינו מתאים להימנות עם צוות הכפר . כך , חרף מצוקת כוח האדם שהייתה לנו , העדפתי לא לקולטו ולפתוח את הקליטה בכפר עם צוות חסר . הצוות הקטן , שמנה כעשרה אנשים , התכנס באוקטובר , 1990 בצריף השלם היחיד במקום , לצורך גיבושו והכשרתו בנושא הסמים וקביעת דרכי הטיפול בנפגעים שיגיעו לכפר . את ההכשרה נתנו המרצים והמנחים הספורים שעמדו לרשותנו . חיפשתי בנרות מרצים נוספים . קיבלתי שיחת טלפון מאנשים שהציגו את עצמם כחברי , NA שהסבירו לי כי הם מקיימים קבוצות לעזרה עצמית ומעוניינים להגיע להכשרת הצוות , על מנת להעביר מסר למטפלים החדשים בתחום , ובעתיד גם לדיירים שייקלטו בכפר . פסלתי את הנושא על הסף – מה אני צריך את ״כאב הראש״ הזה שיבואו אנשים חיצוניים ויתערבו לי בעבודה ? מי יודע אילו נזקים הם יגרמו ? מה בכלל כל הדיבורים האלה על עזרה עצמית או עבודה רוחנית ? עברו שנים ... למדתי . הבנתי . החכמתי . למדתי שיש נושאים שבהם לעולם לא אוכל להבין את המכור כפי שמבין אותו מי שעשה אותה דרך . הבנתי שרוחניות היא לא סתם מילה , אלא מדובר בדרך חיים , בשפה , בעולם מושגים , ביכולת לראות את ההתמכרות בצורה רב ממדית . למדתי שהממסד ואנשי המקצוע לעולם לא יוכלו להעניק למכור את האהבה והתמיכה שהוא זקוק להן בעוצמה ולאורך שנים רבות כמו חבריו . למדתי גם , שתוכנית שנים עשר הצעדים
|
|