|
|
עמוד:8
כמו שהראה פלטשר , נאמנות אינה מתגבשת במנותק ממה שהוא מכנה " האני ההיסטורי , " דהיינו מכלול ההקשרים התרבותיים–ההיסטוריים שבתוכם מצוי האני : " בני אדם מביאים את ההיסטוריות שלהם לתוך נאמנויותיהם . " הקשרים היסטורייםתרבותיים אלו , טוען פלטשר , מגבילים את טווח המחויבות שנכנה אותה נאמנות . המשמעות של המתח בין ההקשר ההיסטורי שבתוכו נטוע אדם וממנו הוא מייצר את נאמנויותיו ובין ההכרה בכך שנאמנות מיוסדת על רצון חופשי היא שנאמנות היא אכן עמדה שמקורה באדם עצמו . הוא הבסיס לנאמנות – " אני , ורק אני [ ... ] יכול להצדיק לעצמי מבחינה מוסרית את תכניות חיי . סמכות אחרת אינה יכולה לעולם לתת לי את הטעם לחובתי . " האדם לא נולד לתוך נאמנות – הוא בוחר בה . ואולם טווח הנאמנויות והאובייקטים הראויים לנאמנות הוא עניין המיוסד על הקשרים ספציפיים ביותר שאינם מנותקים מהווייתו הראלית של אדם . אכן , בני אדם יכולים לחולל בחייהם שינויים ניכרים ולהפנים לתוך הווייתם הקשרים חדשים . אבל הקשרים אלו מגדילים או משנים את טווח הנאמנות , אם אכן נעשו ההקשרים עצמם לחלק מהווייתו הממשית של האדם עצמו . פלטשר צודק כשהוא טוען שאמריקאי אינו יכול להיות נאמן לעם הצרפתי , גם אם הוא אוהבו . אבל מכאן לא נובעת המסקנה שאמריקאי לא יכול לאמץ לעצמו זהות צרפתית ולהיות נאמן לעם הצרפתי . שאלת טווח הנאמנות נקבעת על ידי ההקשרים הראליים שבהם חיים בני אדם , אבל הקשרים אלו אינם סטטיים . אדם נוצק לתוך הווייתו , לתוך נוף מולדתו , אבל הוא יכול לחרוג מהם . המתח שבין ההינתנות העובדתית , במינוח של המסורת האקזיסטנציאליסטית , ובין החריגה הוא מתח מובנה בחיי אדם . רויס ופלטשר מבליטים היבט אחד בלבד של חיי אדם המשתרעים בין כפיפות לתנאים היסטוריים ( פלטשר ) ובין היכולת לחרוג מהם ( רויס . ( מניתוח זה עולה בבירור כי הנאמנות מטבעה היא קונטינגנטית . פלטשר עיגן קונטינגנטיות בתנאי האקסקלוסיביות של הנאמנות . ואולם , כמו שנראה בהמשך , תנאי זה אינו הכרחי לאפיונה של הנאמנות עצמה . הנאמנות ביסודה היא קונטינגנטית , שכן היא מיוסדת על בחירת האדם להיות נאמן , שממנה הוא יכול לסגת בכל עת . במובן זה הצדק עם רויס , שסבר כי נאמנות אינה אמורה להיות מוכרעת על ידי נטל המסורת . 3 ראו פלטשר , 1993 עמ' . 7 4 שם , עמ' . 18 5 רויס , 1920 עמ' . 31 6 השוו מולין , 2005 עמ' 184-183 7 פלטשר , 1993 עמ' . 17 8 שם , עמ' . 14 9 רויס , 1920 עמ' . 122
|
|