|
|
עמוד:13
מן המוכר , יכול בן המצר לתת לו דמים ולסלקו . זוהי תקנת חכמים שנסמכה על הכתוב " ועשית הישר והטוב בעיני ה " . "' 2 בפירושו של "ועשית הישר והטוב , " כתב רש"י כך : ' דבר שאי אתה נחסר כל כך , שתמצא קרקעות במקום אחר , ולא תטריח על בן המצר להיות נכסיו חלוקין . מדבריו עולה שהתקנה מכוונת כלפי הקונה הרחוק , שאליו מופנית הדרישה "ועשית הישר והטוב , " ולא כלפי המוכר . 3 הרמב"ם הביא את דין בן המצר בלשון זו : ' ולא עוד , אלא המוכר קרקע שלו לאחר , יש לחבירו שהוא בצד המצר שלו ליתן דמים ללוקח ולסלק אותו ... ודבר זה משום שנאמר "ועשית הישר והטוב . " אמרו חכמים . הואיל והמכר אחד הוא , טוב וישר הוא שיקנה מקום זה בן המצר יותר מן הרחוק . בכלל התקנה האמורה , שהקונה הרחוק שקדם וקנה את הקרקע לפני המצרן , נחשב כשלוחו של המצרן , וכלשון הרמב"ם שם : "וזה הלוקח הרחוק כאילו הוא שליח של בן המצר . " 4 מקור דין זה בסוגיית התלמוד במסכת בבא מציעא . ' הסוגיה קובעת שהנכס עומד ברשות המצרן משעת הקנייה , ועל כן כל שינוי במחירו , בין למטה ובין למעלה , הוא של המצרן . ממילא מתבקשת המסקנה , שהקונה הרחוק שקדם וקנה נחשב כשלוחו של המצרן , 15 שהוא הוא הקונה ה"אמתי" והישיר מן הבעלים , כדברי הרא : ש" שהלוקח הוא שליח דמצרן לכל דבר , ועדי קנין של הלוקח יכתבו השטר בשם 6 המצרן ואין צריך קנין אחר . ' ועוד אנו מוצאים בהמשך הסוגיה , שהסוגיה משתמשת בעניין היחסים שבץ המצרן לקונה הרחוק בכלל הידוע מדיני השליחות "לתקן שלחתיך ולא לעוות , " ופירושו של דבר שהתקנה רואה את היחס שבין שני אלה כיחס שבין שולח לשליח . זוהי שליחות מכוח הדין שמשמעותה פיקציה משפטית . לאמור : הדין רואה את הקונה שקדם וקנה את הנכס , כאילו הוא שלוחו של בן המצר , ושליחות זו שבאה מכוח הדין יש לה , כמובן , תוצאות משפטיות מובהקות , כפי שעולה מדברי הסוגיה ומן הראשונים . 11 דברים ו , יח ; בבא מציעא קח ע"א . 12 שם , ד"ה ועשית הישר והטוב . וכך מטעים הרא"ש בפסקיו ( שם , סי' כג-כד , ( שתקנת חכמים היא : " זכות שתקנו לו חכמים משום ועשית הישר והטוב . " 13 הל' שכנים פי"ב ה"ה . 14 הע' 11 לעיל . 15 הע' 12 לעיל . 16 והר"ן כתב בחידושיו : "דחשבינן ליה ללוקח זה כשלוחו של בעל המצר , וכאילו הוא קונה בשבילו . "
|
|