|
|
עמוד:10
. 1 שימושים שונים של פיקציות משפטיות ( א ) "שלוחו של אדם כמותו" — תורת הזיהוי במשפט העברי — כמו בשיטות משפט אחרות — העסיקה את חכמי ההלכה שאלת 4 התאוריה של השליחות . הכלל הידוע "שלוחו של אדם כמותו" משמעותו ברורה : פעולתו של שליח עם אדם שלישי , מחייבת ומזכה במישרין את השולח , ואילו השליח שביצע בפועל את הפעולה אין לו עוד יד וחלק בדבר . דברים אלה אמורים לעניין התוצאה הנורמטיבית של הכלל הנזכר , לעומת זאת שאלת התאוריה חותרת להבין את מהות השליחות , לאמור.- מהו ההסבר הרעיוני התאורטי של כלל זה , ובאיזו דרך הוא פועל ? הסבר מעין זה קובע למעשה את גדרו המשפטי של הכלל , ולפיכך חשיבותו רבה לצורך פרשנותו והחלתו על מקרים שונים . ניתוח מקורות המשפט העברי מביא למסקנה , כי אחת התורות העיקריות בעניין התאוריה של השליחות במשפט העברי היא תורת הזיהוי . תורה זו רואה את יסודה ומהותה של השליחות בזיהוי השליח עם השולח . הדין רואה את השליח כאילו הוא השולח עצמו , "ידו הארוכה" של השולח , כלשון המליצה הידועה , ומתוך כך השולח זכאי וחייב בפעולתו של השליח , שהוא כמותו . זוהי , ללא ספק , דוגמה מובהקת של פיקציה משפטית , שלפיה הדין רואה בשליחות מצב עובדתי שאינו הולם את המציאות הריאלית . באשר לכלל "שלוחו של אדם כמותו , " כבר בתלמוד נתלבטו חכמים בשאלת משמעותו העקרונית הפנימית — האם הוא מבטא את רעיון הזיהוי , או שמא אין הוא מורה אלא על התוצאה הנורמטיבית המעשית של השליחות , אך לא על המהות והבסיס המשפטי . 5 כך עולה מסוגיית הגמרא במסכת קידושין , שבה נחלקו אמוראים בשאלה האם השליח יכול להיות עד על מעשה שליחותו . וכך נאמר שם ן אתמר — רב אמר : שליח נעשה עד . דבי רבי שילא אמרי : אין שליח נעשה עד . והסוגיה מפרשת את דעות החולקים : רב אמר "שליח נעשה עד" — אלומי קא מאלימנא למילתיה [ הדבר מחזק את העדות . [ דבי ר' שילא אמרי "אין שליח נעשה עד" — כיון דאמר מר שלוחו של אדם כמותו הוה ליה בגופיה . הסוגיה מעמידה אפוא את יסוד המחלוקת בשאלת מהות השליחות . לדעת רב , אין משמעות הכלל "שלוחו של אדם כמותו" שיש זהות בין השליח לשולח , ועל כן אין העובדתית — ראה בהרחבה מ' אלון , ''הדין , האמת , השלום והפשרה : על שלושה וארבעה עמודי המשפט והחברה , " מחקרי משפט יד , ( 1998 ) עמ' . 269 4 ברכות פ"ה מ"ה ; ועוד . 5 קידושין מג . א"ע
|
|