|
|
עמוד:ט
הקדמת המחבר למהדורה העברית להדיפלומטיים קשר ישראל באיסלאם שבין של , המגשימה מעצמה הקנאי ארצות הברית . עולמית הקמתה בעצם קיומה וישראל המרוחקת התאפשרה את אין ממנה חזון , מקבילה בין התנ אלפי השאר , " ך , לא מילין מוקפת , בעבר הודות , ואשר מכל ולא למאמציה ניסיונה צדדיה בהווה . ההיסטורי שונה בתכלית מניסיונה של ישראל . ישראל נוצקה לתוך סביבה אשר סירבה לאורך רוב שנותיה - וברובה הגדול עודנה מסרבת - לקבל את עצם הלגיטימיות של קיומה . לארצות הברית לא היו מעולם שכנות המסוגלות להציב לה איום ממשי , שלא לומר להעמיד בספק את עצם קיומה . ברוב תולדותיה היה אפשר לאיים על אמריקה רק באמצעות כוח צבאי ואמצעים טכנולוגיים בממדים המוציאים התקפת פתע מכלל אפשרות . מבחינתה של ישראל , יש משום איום ממשי גם בשינויים טריטוריאליים שכמעט לא היה אפשר להבחין בהם אילו נעשו על מפת ארצות הברית . על אף הבדלי הפרספקטיבה האלה קיימו ישראל וארצות הברית קשרי ביטחון הדוקים בימיו של כל ממשל משתי המפלגות בוושינגטון ובימיה של כל קואליציה בישראל . אולם אי אפשר היה לקיים קשר זה בלי מתחים ארעיים . ההיבט הראוי לציון בקשר הזה אינו החיכוכים הארעיים אלא היכולת להפיק מהם מדיניות חוץ בונה . מנקודת ראותה של אמריקה יש לביטחון , יותר מכל , ממד אסטרטגי . מבחינתה של ישראל , לביטחון יש גם היבט פסיכולוגי . לגבי רוב המדינות , ההכרה היא דבר שהדיפלומטיה לא תיתכן בלעדיו , דבר שאינו ניתן לניתוק מן
|
|