|
|
עמוד:7
נעשית כאן על רקע הכריתו של הקורא העברי את לשונו העברית , ועל רקע לימודיו הבסיסיים עליה בבית-הספר . הפרק הראשון מגיש רקע אנתרופולוגי לתופעת הלשון האנושית , ואת הגדרת מהותה הפיסית . הפרק רחב-הממדים הבא אחריו מציג את תיאורה של הלשון כפי שהוא מסתכם היום באסכולות של הלשונאות המתארת . במאמץ להשיג שלמות ובהירות בתיאור התמונה , היה צורך לוותר על עקביות ביבליוגרפית במתיחת קווי הגבול והמחלוקות בין האסכולות השונות . זוהי תמו נה אקלקטית במקצת , המייצגת את ההשקפות המקובלות ברוב הפרסומים בדיסציפלינה , והמוכרות כמרכיבות את תיאור הלשון העומד כיום לדיון . הפרקים 5 , 4 , 3 עוסקים בענפים התורמים ללשונאות השימושית : הפסיכולינגויסטיקה עוסקת בפרט האנושי המתפקד בלשון ובהתפתחויותיו של תפקוד זה מראשית החיים ובסיטואציות המגוונות שהוא מתגלה בהן , על השלכותיהן לחינוך הלשוני ולתראפיה . הסוציולינגויסטיקה ( פרק ( 4 עוסקת בלשון כתופעה חברתית המושפעת מן הכוחות הפועלים בציבורי בני-אדם . התכונה העיקרית של צד זה בלשון היא הדינאמיקה המשנה והמגוונת אותה כל הזמן בכפיפות למציאות החברתית . עצם ההגדרה של לשון כשפה מיוחדת ( עברית , אנגלית ) תלויה בתפיסה שתופסים את הסטנדרדיזציה של הלשון מצד אחד , ואת התרבדותה בתוך החברה מצד שני . בפרק האחרון נכללו המדיניות והחינוך הלשוניים , שהן מן התופעות הלשוניות ההולכות ומתבלטות בתרבויות המודרניות , ושיש להם משקל מיוחד במינו בעולם במציאותה של העברית בימינו . אם עצם מושג התקינות בשימוש הלשון נדון לעיל בהקשרים הסוציולינגו יסטיים , הרי הטיפול בשאלת התקינות הוא ענייו למדיניות ולחינוך הלשוניים .
|
|