|
|
עמוד:10
בחוג הבוגרים האחראים לתנועות הנוער התעוררה תחושה שחניכיהם הצעירים הופקרו בשטח הכיבוש הגרמני . בשונה מאנשי הגוף המרכזי , החברתי והפולני , שפנו לארצות חוץ , החליטו חברים , מראשי תנועות הנוער , ביניהם גם כאלה שהיו להם רישיונות עלייה , לחזור אל מרכז פולין ולהמשיך בפעילות תנועתית מחתרתית באזור הגרמני של פולין . בין היוצאים היו מרדכי אנילביץ , ' יצחק ( אנטק ) צוקרמן , צביה לובטקין וטוסיה אלטמן . בניגוד למצב ששרר לפני המלחמה , כאשר תנועות הנוער הציוניות חלוציות התרכזו רק בהכנה לעלייה ונמנעו מפעולה במקום , הרי קבוצת החוזרים התמקדה בטיפול בבעיות מצוקה , תרבות , הוצאת עיתונים אסורים וארגון מחתרת , ששיאה היה בהקמת 'הארגון היהודי הלוחם . ' לחברי תנועת הנוער 'דרור' היה חלק חשוב בהובלת המרד הגדול , על אף שיצחק ( אנטק ) צוקרמן היה באותו זמן , כשליח הארגון , בצד הארי של ורשה . לצביה היה כוח השפעה שנבע מחוזקת ועוצמת אישיותה והיא לא נזקקה לתת פקודות והוראות . ראיתי אותה פעם אחת עם קבוצה של חברי 'דרור' מן הארגון היהודי הלוחם , ושמעתי איך דבריה השקולים והשקטים מתקבלים על לבם של מי שהיו כבר למעשה לוחמים , כהוראה שאין לערער עליה . לכל אורך הדרך , מימי החזרה לוורשה , התקיים קשר אמיץ , ובהמשך ברית משפחתית , בין צביה לאנטק . אף שניכרו ביניהם לא אחת הבדלים בכל הנוגע לדרך החשיבה וההתנהגות , התמידו השניים לקיים ביניהם ברית אמיצה של ניצולים , מאז סוף המלחמה . בלה גוטרמן השקיעה בספרה עבודה רבה כדי לתאר במדויק את דרכם מאז ימי המרד והמלחמה , דרך ייסוד קיבוץ לוחמי הגטאות והקמת המוזיאון להנצחת המרד , ליד הקיבוץ , על ידי אנטק . קשה לקבוע אם בבית ניתן ביטוי לכל האספקטים של המרד . צביה לובטקין , שלא אימצה את שם המשפחה של בעלה , נמנעה מלייחס לעצמה חלק או זכות בעשייה , בתפקידים ובפעולות שבהם היתה לכאורה דמות מרכזית . בלה גוטרמן מציבה אותה במקום הראוי לה , כאשר היא משחזרת ומתארת את חלקה ומקומה בתקופה היסטורית ייחודית וכואבת מאין כמוה . ישראל גוטמן
|
|