|
|
עמוד:12
מראה או של חפץ אלמוני , שנגלה בו בזכות צירוף מסוים של תווים וצבעים , בזכות עוצמה כלשהי של ניגודים משלימים - החיוניות לה התמכר מאטיס בכל חושיו . התמכרות זו הטביעה בו חוויות שלא קהו עם הזמן , אלא רק סוננו והועצמו ^ ר ) ירשיםרחשל צ"רי . ( נקודת מוצא זו משותפת למאטיס ולציירים רבים מן המאה ה , 19 מויליאם טרנר ועד פול סזאן . כבר אז , ועוד לפני כן אצל קלוד לורן ( צייר צרפתי מן המאה ה , ( 17 הרצון לשחזר חוויה זו של חיוניות באה על חשבון התיאור המדויק של האובייקט ; באותה עת נתקלה ההעברה הישירה של החוויה במוסכמות של אמנות התיאור האידיאלי , שבהן התגרתה . כך נוצרו נוסחים שיש בהם מן ההתנערות ומן הדחייה הרדיקאלית של היסודות הרציונאליסטיים והמושגיים יותר בפרשנות למימזיס , שמקורם במורשת הרנסאנס . ההתענגות החושית , הארוטית , על הקשר שבין האמן למודל , ההתענגות שבמימוש חוזר ביצירה , היה בה תמיד משום הפרה של מוסכמות . שלילתו של מאטיס את הציור האקדמי בן זמנו - בו ראה התחסדות סגנונית בנוסח ניאו קלאסי מלוטש - ואת המוטיבים הספרותיים שהיו נפוצים בציור הסימבוליסטי של מעבר המאה , הובילה אותו להסתמכות מוחלטת על תגובתו היצרית . תגובה זו מצאה ביטוי בצבעוניות ובדרך טיפולו בה - טיפול גולמי , קדם סגנוני וקדם לוגי שביטא ( כבר ב ( 1905 את רצונו להגיע ליסודות חיוניים וחושניים שדוכאו באמנות עד אז . נטילת סיכונים שקולה וכפייתית כאחת היא מתכונותיו המפליאות של מאטיס , שהכיר בכוח הפורץ לחייו וראה באמנותו , על פי הודאתו , מעין התנהגות חריגה על רקע "חייו כאדם רגיל . " הצופה עשוי לתפוס את הנוסחים החדשים של מאטיס כחזרות על אותם מוטיבים , רצפים ווריאציות , שנוצרו אם בסמיכות זמנים ואם בתקופות שונות וכונסו תחת הכינוי המעורפל "סדרות . " ריבוד הנוסחים החוזרים משווה ליצירתו של מאטיס מבנה של גלים המביאים אל החוף את אותם אוצרות , או כפי שתיאר זאת איב אלן בואה : "חזות של מבוך , הנוצר מחוקיות הצטלבותם החוזרת של שני נתיבים : תורת ההשאלה והאתיקה של החזרה . "
|
|