|
|
עמוד:10
אחיזה איתנה ורווית תשוקה בכל מה שטמונות בו חיוניות וחושניות , בחיים עצמם , בחומרי הגלם של היצירה ובעיבודם . התענגותו החוזרת ונשנית על עצם היותו חי , ויחס הקדושה שרחש לחיים , עוברים כחוט השני לכל אורך יצירתו ומשמשים לה נקודת מוצא . הם מתגלים בחיפוש אחר צורות שביכולתן לקיים ולמסור את עוצמת העונג שמקורו בחושים ובגוף . מעידים על כך דבריו של מאטים על מעשה היצירה בהתאהבות , על חיפוש קשר והתאמה בין הצורות , על תהליכי הכרת המודל ועל מימושה של תשוקה זו ב"סימנים . " דחף ההתענגות הדריך את מאטים לעבר מה שאפשר לכנותו "הכרת החומרים וידיעתם . " אמונתו הבלתי מעורערת ביכולתו של החומר ( צבע , מרחב , אור , תנועה , מאסה ) לשמש ליצירת החוויה , אמונתו בנגיעתן התרפויטית של יצירותיו באדם החי בקרבתן , נבעה כמובן מהיחשפותו ומזיקתו האישית לחיוניות מחד גיסא ולמרגוע מאידך גיסא , שאותם ביקש למזג ביצירה אחת תוך התעלמות מקוטביותם המדומה . אמונה זו נבנתה גם ממסע היכרות ממושך ומתמיד שאותו ערך מאטים , מראשית יצירתו , עם האמצעים האמנותיים - מסע שמטרתו ללמוד ולשקול את טבעם , את חוקיות פעולתם ואת האפקט המרבי שאפשר להפיק מהם . אפקט זה נקרא בפיו "הבעה" - מילת קסם שלא נכרכו בה , בתחילת המאה ה , 20 מובניה השגורים היום . מאטיס לא העלה בדעתו שום צורה של ביטוי עצמי ערטילאי , אלא חתר למציאת ההרכב הציורי והקומפוזיציוני הנכון והנאמן להתרחשות במציאות , למודל . אופיו של מסע ניסיוני זה פרוץ ושיטתי כאחר . מאטיס ביקש לפעול מתוך טוהר ופשטות של אמצעים ויצר מתוך צמצום - בין השנים - 1915-1907 מספר יצירות שבהן נגע בגבול הייצוג והפיגורטיביות ( נוטר דאם , חלון בקוליור , השיעור למוזיקה , חלון עם אקווריום . ( הוא שב לצורות המינימליסטיות במגזרות הנייר שלו ( בשנים . ( 1953-1950 במגזרות אלה הגשים את החלום של ביטול הניגודים בין קו מיתאר לצבע , בין מאסה למשטח , בין דימוי לרקע , בין קביעות לתנועה , בין משקל למרחב , בין הצורה לחומר הגלם . הוא חש כאילו הוא גוזר בחומר עצמו , ללא תיווך של שפה , מושג או תיאוריה , ללא ספקות ,
|
|