|
|
עמוד:10
חשובים מבחינת ההיסטוריה של הקיבוץ , אבל היו עלולים לגרום למישהו צער ומבוכה . בנוסף לכך , לא היה טעם רב בשכתוב אירועים המתועדים בחלקם בפרוטוקולים של שיחות הקיבוץ מאותה תקופה , או נמצאים בארכיון הזיכרונות שנכתבו על ידי מספר חברים ותיקים . ניסיתי ככל יכולתי לשמור על סגנונה האישי של אמא ולהעתיק קטעים שלמים שכתבה בשפתה האותנטית כפי שהיתה מדוברת באותם הימים . אמא מעולם לא למדה עברית בצורה מסודרת . כל מה שידעה - ידעה משמיעה , והדבר מתבטא בדרך כלל באוצר מילים די מצומצם , ובכל זאת שפה אישית מיוחדת , מין תערובת של עברית יומיומית , עניינית , וציטוטים או לפעמים חלקי משפטים לקוחים מהחומר הרב שקראה , כגון ספרי שירה , ספרי 'הגות חובה' או ' הליטרטורה השומרית שלנו' כפי שהתבטאה , ועיתונות . בשפתה שזורות מילים רבות בגרמנית באותיות עבריות או בתרגום חופשי שלה - שפה שייחסה לה חשיבות רבה ושמרה בעזרת הספרים שאבא היה שולח לקיבוץ מחוץ לארץ , כדי שלא תשכח אותה . ועם כל הערבוביה הזאת הצליחה לתאר בצורה ממש חיה את כל הקורה לה ולסביבתה ואת כל רגשותיה . הדבר היחידי שנאלצתי לעשות - וגם זאת לפי רצונה - היה לתקן את שגיאות הכתיב שהיא כה התביישה בהן . אני שלמה עם החלטתי ועם הדרך שבחרתי , ואני משוכנעת ומאמינה שהיא הוגנת ונכונה למרות העובדה שיומן משוכתב חדל להיות מסמך היסטורי אותנטי . היומן המשוכתב מונח לפני ואני קוראת בו כבסיפור מתח . הודות לאמא והיומן שכתבה , למדתי שוב להעריך את גדולתם של הורי ולכבדם על שהצליחו לשמור על דמותם ואופיים המיוחד בתוך מערבולת החיים הקיבוצית הסוערת , והמשיכו לחיות כאן ולתרום לבית הזה ככל יכולתם . ינואר 1997
|
|