|
|
עמוד:9
ואכזבות , אנשים שנלחמים על זהותם וכבודם בתוך חברה מלאת משברים , קנאית , חשדנית ונוקשה ולא תמיד מבינה ואוהדת . אנשים שמנסים בכל כוחם להגן על מסגרת החיים הפרטית - חיי משפחה , ידידות ואהבה גדולה ומסירות ללא גבול , למרות המרחקים שפעמים כה רבות הפרידו ביניהם . אנשים שהשתוקקו אחד לשני , ובאותה עת גרמו מדי פעם בפעם , ביודעין ובלא יודעין , סבל רב איש לרעהו . שני אנשים גאים , עקשנים מאוד , אמביציוזיים עם הרבה שאיפות וחלומות , שבגלל נאמנותם הבלתי מסוייגת - לעקרונותיהם , לדרכו של הקיבוץ ודרישות התנועה - נאלצו לא פעם להיכנע ולוותר ולא יכלו להגשים את כל מאווייהם האישיים . עשר שנים חלפו מאז שמצאתי את יומנה של אמא , ובמשך כל הזמן שעבר לא מצאתי כוח להציץ בו שנית , אף כי עמוק בליבי תמיד ידעתי שעם חלוף הזמן יגיע הרגע בו אהיה מוכנה נפשית וארגיש את הצורך להתמודד עם המציאות ולקבל את הורי כפי שהם באמת היו . ועתה , מתוך הצורך המעשי ומתוך הרצון לדעת ולהבין על מה אמא מדברת עם עצמה ועל מה היא עדיין ממשיכה לחלום בימים ובלילות , הרגשתי שהגיע הזמן לפתוח את היומן , לקרוא בו וללמוד את אשר טמון בין דפיו המצהיבים והמתפוררים . אני מתייחסת אל היומן המונח פתוח לפני בכל הכבוד והרצינות הראויים , ומנסה לדלות מתוכו ולשכתב את מה שנראה לי כי אמא היתה מרשה להביא לרשות הרבים , כדי שלכולנו תישאר מזכרת צנועה מחייה של אישה כה מיוחדת ומעניינת כמו דורה בדר . אני מודעת היטב לעובדה שבהחלטתי לשכתב את יומנה של אמא הוא חדל להיות מסמך אותנטי היסטורי , וייתכן שלמען ההיסטוריה הייתי צריכה לשמור על המקור , וכדי לשמרו להעתיק מילה במילה מהעמודים המתפוררים מיושן ולא להשמיט דבר . ובכל זאת החלטתי אחרת , ולכך סיבות רבות . הראשונה והחשובה ביותר היא לכבד ולשמור את רצונה של אמא שדאגה להסתיר את היומן ופחדה לחשוף את רגשותיה אפילו בפני אבא . היא חששה שאם מניו ימצא את היומן ויקרא בו , יחשוב "שהיא כותבת עליו שטויות : " שידע את האמת שכל כך טרחה להסוות , שיגלה את העובדה , שהיא רק משחקת את האישה החזקה בעוד היא כה חלשה , חולה , בודדת ופגיעה . ביומן היא מרשה לעצמה לכתוב על הכול , לברוח מעולמה האכזר אל המחשבות , הרגשות והחלומות - עולם שהיה רק שלה ולא רצתה שאיש ידע עליו . אי לכך החלטתי להשמיט קטעים אינטימיים ורגישים במיוחד ולהביא לידיעת המשפחה - ואולי גם לאחרים שימצאו עניין בכך - רק את אשר הרגשתי בליבי שאמא היתה מרשה לי , מבלי שהדבר יגרע מתיאור אישיותה המיוחדת . סיבה נוספת ולא פחות חשובה היא העובדה שביומנה של אמא מוזכרים שמות של חברי קיבוץ שהלכו לעולמם והם קשורים באירועים חברתיים לא נעימים , וביניהם יחסים קשים בין חברים . נראה לי שגם במקרה זה צנעת הפרט היא ערך חשוב יותר מכל תיעוד היסטורי . לפיכך החלטתי להשמיט קטעים שאולי היו
|
|