פרולוג, או: הרהור מעורבב על ערבוב

עמוד:10

שולח את ילדיו לבית ספר דתי ומקפיד בקלה כבחמורה , ואני נעשיתי חילונית , מחביאה את אמונתי בבורא עולם מאחורי הדלקת נרות בלבד . רבה עם בעלי לבל יחמם מזון ביום כיפור , סנדוויצ'ים לילדים בלבד , אנא . השיחה ההיא בסוכה הפכה לאחת מתוך עשרות . שוחחתי עם ישראלים שהם חצי חצי , תחילה בני גילי , בשנות השלושים והארבעים לחייהם , ואחר כך גם עם מבוגרים וצעירים ממני . מהמרכז ומהפריפריה . תוכנות התחדדו , והסוציולוגיה , על מושגיה התיאורטיים , הגנה עלי כמו שריון מפני גלים ונחשולים של אמוציות . אבל המועקה ההיא , מהסוכה , לא עזבה אותי עד היום . מה יש בהן , במזרחיות / ספרדיות ובאשכנזיות , על מגוון ההגדרות שניתנו להן - הגדרות שנותקו מן ההקשר שבו נהגו לראשונה ההבחנות העדתיות האלה - שמשאיר אותן בחיים ? איך זה שהן עדיין משחקות תפקיד פעיל כל כך - כיום ? כי הרי די כבר עם זה , לא ? "השד העדתי" מת ונקבר , אבל משום מה הוא קם שוב ושוב , כעוף החול , ואף אחד לא מבין למה . והכעס . הרבה כעס . הנה אני . מעורבבת . יש פה רבע ועוד רבע , חצי ועוד חצי - אבל איפה השלם ? השאלות שעולות בספר זה אינן חדשות כלל . מאז שבני אדם למדו לנוע על פני מרחקים גדולים , שאלות של ערבוב וחצאים ו"דם טהור" טרדו את מנוחתם של האוחזים בעט . מה יקרה אם נערבב לבן ושחור ? תהו חוקרים וגם סופרים . אריך קסטנר , למשל , יצר את דמותה המצחיקה של הנסיכה פטרוזיליה , שגופה משובץ ריבועים לבנים ושחורים וקשה להבין מה היא , בעצם . קסטנר מתאר אותה במפגש עם הילד הגרמני החקרן , קונרד , בספר שלושים וחמישה במאי : " תשמעי , אפשר לשחק עליך שחמט " ! היא נתנה לו חתיכה מהאננס שלה ואמרה : "אבא שלי הוא ראש שבט שחור ידוע בכל רחבי הים הדרומי ואמא שלי הולנדית במקור . היא היתה , לפני שהתחתנה עם אבא שלי , כתבנית בחוה לגידול פתיתי קוקוס . ולכן אני חצי שחורה וחצי לבנה . זה נראה נורא " ? " את זה אני לא יכול לשפוט . דוקא בעיני זה מוצא חן . אגב , קוראים לי קונרד " . ( קסטנר , עמ' ( 113

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא