|
|
עמוד:12
חצר ב"תקוםת העוצרות" הוא טירתה של הדוכסית של 5 ין בס , 1 שנעשתה מקום למשתאות מפוארים , יקרים ורבי אמצאות , ואף מרכז אמנותי חדש , חצר מלכות אמיתית של המוזות . אולם בשעשועים אלה , שערכה הדוכסית , כבר טמון היה גרעין תמוטתם הסופית של חיי החצר : הם הם המעבר מן החצר בנוסח הישן ל '' סאלונים" של המאה השמונה עשרה — יורשי תרבות החצר . כד מתפרקת שוב החצר לאותן חברות פרטיות , שמתוכן התפתחה ונעשתה מרכז האמנות והספרות . מאמציו של פיליפ לשקם את הזכויות הפוליטיות והפונקציות החברתיות הקודמות של האריסטוקראטיה , שדיכאה בידי לואי הארבעה עשר , היו אחד הסעיפים החשובים ביותר בתכנית פעולתו . הוא הרכיב , מתוך אנשי האצולה הפיאודאלית , את מה שנודע בשם " מועצות , " שנועדו לבוא במקום המיניסטרים מבני המעמד הבינוני . אולם היה עליו לוותר על הנסיון הזה כעבור שלוש שנים בלבד , משום שהאצילים כבר לא היו רגילים לנהל את ענייני המדינה ועסקי השלטון היו זרים לרוחם . הם הוקירו רגליהם מן הישיבות ולא היתה ברירה אלא לחזור לסדר שהיה נהוג בימי לואי הארבעה עשר . כלפי חוץ סימלה איפוא " תקופת העוצרית" פנייה חדשה לכיוון האריסטוקראטיה , שנתבטאה בנוקשות הולכת וגוברת של המחיצות החברתיות ובבידול הולך וגדל בין המעמדות , אך כלפי פנים היא אינה אלא המשך התקדמותו עטורת הנצחון של המעמד הבינוני והתדרדרות נוספת של האצולה . תכונה מיוחדת להתפתחות החברתית במאה השמונה עשרה , שכבר עמר עליה טוקוויל , היתה העובדה כי למרות חיזוקן של המחיצות בין השכבות והמעמדות השונים , אי אפשר היה לבלום את תהליך ההשוויה התרבותית , וכי האנשים שכה שקדו לבדל עצמם זה מזה כלפי חוץ , נעשו דומים יותר זה לזה בפנימיותם , כך שבסופו של דבר נתהוו רק שתי קבוצות גדולות : פשוטי העם ואלה שעמדו למעלה מפשוטי העם . אלה שנמנו עם הקבוצה השניה היו להם הרגלים דומים , טעם דומה ולשון אחת . האריסטוקראטיה והמעמד הבורגני הגבוה נתמזגו והיו לאליטה תרבותית יחידה , ועל ידי כך נעשו נושאיה הקודמים של התרבות נותנים ונוטלים בעת ובעונה אחת . בני האצולה הגבוהה היו מזדמנים לבתים , שבהם התארחו אנשי הצמרת הפינאנסית והביורוקראטית , לא רק מזמן לזמן ומתוך ויתור על כבודם ! אדרבא , הם באו בהמוניהם ל '' סאלונים" של הג'נטלמנים העשירים והגבירות התרבותיות , בני המעמד הבינוני . וכך מכנסת מאדאם ז'ופרן בביתה את האליטה האינטלקטואלית והחברתית של זמנה : בניהם של נסיכים , רוזנים , שענים וסוהרים זעירים ; היא מחליפה מכתבים עם הקיסרית הרוסית ועם גרים ו היא מיודדת למלך פולין ולפונטנל ; והיא דוחה את הזמנתו של פרידריך הגדול וחוננת בהתעניינותה האישית את הפלבאי ד'אלאמבר . זאת ועוד , האריסטוקראטיה החלה לאמץ לה דפוסי מחשבה ומושגי מוסר של המעמד הבינוני , והמעמדות הגבוהים החלו להתבולל באינטליגנציה הבורגנית ממש באותה שעה , שבה הורגשה ההיירארכיה החברתית ביתר חריפות משהורגשה אי פעם . אולי יש , בעצם , קשר סיבתי בין שתי תופעות אלה . מכל זכויות היתר הפיאודליות שלה נשארו בידי האצולה במאה השבע עשרה רק זכויות הקניין על נחלאותיה היא והפטור ממיסים ; את הפונקציות המשפטיות והמינהליות שלה העבירה לפקידי המלך . דמי חכירת הקרקע איבדו הרבה מערכם , בשל הירידה המתמדת בכוח הקניה של הכסף , לפני , 1660 והאצולה נאלצה למכור במידה הולכת וגדלה את נכסיה ונעשתה מרוששת ומגוונת . דברים אלה אמורים , כמובן , בעיקר לגבי השכבות הבינוניות והנמוכות של האצילים בעלי האחוזות ולא לגבי האצולה הגבוהה והחצרונית , שעדיין
|
|