|
|
עמוד:11
החנות הזאת הוא יהודי רחב וכרסתן , פניו טובעים בים השערות של זקנו הרחב ופאותיו העבותות . בנים היו לו שניים - האחד , הגדול , הוא חסר דעה לחלוטין ; השני , הקטן ממנו , גס רוח ומחוצף . אלא שחנותו שלו היתה תמיד מלאה גויים וגויות , קונים ומוכרים , ואילו אבא - היו לו בנות חמודות , שהמורים היו באים לחנותו ומשבחים לפניו את בנותיו ואומרים שתענוג גדול לדבר אתן וללמדן תורה . אף אני , בנו , הייתי 'כלי יקר' מיועד לתורה ולגדולה , בעל 'ראש טוב' - אלא שחנותו של אבא ריקה היתה תמיד והפדיון דל . ובשעת לילה מאוחרת , עם סגירת החנות , כשהיו אבא ואמא מריקים את כסף הפדיון המועט והדל מהמגירה של השולחן אל תוך ארנק של עור ממורט , ואבא מפליט היה ולוחש כמה מילים של רינון וריטון כלפי הפדיון הדל וכלפי החנות שבקצה הרחוב , שהיתה הומה כל היום מרוב קונים . אמא נאנחת כדרכה , אנחת חשאים מעומק הלב ושואלת אותו בלחישה : ומה , אתה מקנא בו ? ואבא לא היה עונה לה מאומה , רק חיוך עצור 3 נצנץ לו בעיניו , שהביטו בי באותו רגע . " מנחם מנדל מלץ היה חסיד קוצק . חסידות מיוחדת וקטנה ( בשיאה מנו חסידיה אלפים ספורים בלבד , ( שעוררה עליה את רוגזם של ה'מתנגדים' ושל רבים מהחסידים כאחד , בשל מורשתו הרוחנית של רבי מנחם מנדל מקוצק , מייסדה . בניגוד לרוח החסידית המקובלת , שהיתה רוויה ניגונים , תפילות , שמחה וחיי חצר שוקקים , הוביל הרבי מקוצק את חסידיו לחיפוש מתמיד ועמוק אחר האמת הפנימית , להעמקה לימודית ורוחנית , ואף למידה לא מבוטלת של סגפנות . אביו של מלץ היה 'בעל תפילה' בקלויז הקוצקאי בבנדין , שהיה אחד הקטנים מבין עשרות חצרות החסידים בעיר . שני מנייני מתפללים , או פחות , היו מאריכים בתפילתם בערב שבת כמנהג רבם , ומנחם מנדל מלץ , שהיה בעל קול נעים , היה 'בעל תפילה' קבוע , שתפילת מוסף 4 היתה שמורה לו בלעדית . מלץ האב ראה את בנו הצעיר כעילוי וייעד אותו לגדולה . בגיל ארבע שלחו אל ה'חדר' - הצעד הראשון במסלול יהודי ברור , ששיאו הסמכה כרב . שנים רבות אחר כך סיפר מלץ הסבא לנכדיו על יומו הראשון ב'חדר , ' כאשר אחרי שעות לימוד ארוכות שלא היה מורגל . 3 דוד מלץ , 'בהקיץ ובחלום / פנקס בנרץ , עמ' . 520 . א . 4 מ . גשורי , 'חצרות החסידים בבנדין / שם , עמ' . 248
|
|