|
|
עמוד:יג
גמור ליהדות הלאומית . ' לציונות . אמנם , רוזנצווייג התייחס באהדה למפעל הציוני והתנגד במרץ לכל ניסיון של היהודים הליבראליים להפוך את ציון לסמל בלבד . אך הוא ראה את מפעלנו בארץ מנקודת מבט לא ציונית בהחלט . בשבילו היה יישוב ארץ ישראל רק אחד הניסיונות הרבים שאנו עושים כדי להבטיח את קיומנו . אנו מחוייבים להאריך את חיינו מהיום למחר , וממחר למחרתיים , כדי שנחיה , כדי שיהיה מוכן בידינו תמיד אותו 'היום' העלול ליהפך להיום הנצחי של הגאולה . במובן זה מעריך הוא את יישוב ארץ ישראל כאחד האמצעים החשובים המאריכים את חיינו , אבל אין הוא שותף להשקפה היסודית של הציונות , הרוצה שישראל יחזור וייכנס אל ההיסטוריה . עם ישראל מושרש בגאולה , בקץ הימים , ואיננו יכול לקחת חלק במלחמות העמים בתוך הזמן . ההיסטוריה היא עניינם של העמים הנלחמים על חלקם בתוך המרחב ובתוך הזמן , כי כל העמים רואים לפניהם את הזמן שבו יחדלו להתקיים ושפתם תמות אתם . רק אנו היהודים איננו יכולים לתאר לנו את הזמן שבו נחדל להתקיים . אנו ויתרנו על כל הגורמים הערבים לקיומם של העמים , על הארץ , על השפה ועל נוהג החיים , ובכל זאת אנו חיים , מושרשים בתוך עצמנו , בתוך גופנו ודמנו . וההשתרשות הזאת בתוך עצמנו ערבה לנו לנצחון חיינו . אנו חיים כביכול כבר עתה מבחינת מה בימות המשיח . זוהי משמעותה של היהדות , שהיא — בתוך עולם בלתי נגאל — מקדימה את הגאולה ובעצם חייה נטולי ההיםטוריה ערבה לימות המשיח . בכל שבת ושבת מקדים וטועם היהודי טעם הגאולה , והשנה היהודית כולה היא הטרמה כזאת של חיי הגאולה . ואילו העולם הנוצרי נמצא בדרך לקראת הגאולה ואיננו משיג אותה ואיננו יודע את טעמה . הוא בדרך אל המטרה , ואנו הגענו . הבדל זה בין היהדות ובין הנצרות מטביע את חותמו גם על היחיד , הפרט . היהודי נולד כיהודי , ואילו הנוצרי נולד כגוי ורק על ידי הטבילה הוא נעשה לנוצרי . לכן תמצא אצל הנוצרי הרבה יותר מן העשייה ומן ההתעוררות הדתית הפנימית , בזמן שליהדות צפויה סכנת ההתאבנות . גם את העברת יום המנוחה מן השבת אל היום הראשון רואה רוזנצווייג מבחינה זו . השבת היא הקדמת הגאולה ; היא זכר למעשה בראשית וזכר ליציאת מצרים , כלומר , להתגלות על הר סיני . מעשה בראשית , ההתגלות , הגאולה — שלוש הנקודות המכריעות שהן כעין קשרים בחבלו של העולם , מתאחדות בה . היהודי מתפלל . בתפילת המזון של השבת ליום שכולו שבת , כלומר ליום הגאולה , לאחרית 2 השווה יעקב פליישמן , פראנץ רוזנצווייג כמבקר הציונות ( ויוני בית הלל על פראנץ רוזנצווייג , ירושלים , תשט . ( ז"
|
|