|
|
עמוד:11
לקבוצת האשכנזים . המאמר השלישי בחלק זה , מאמרו של חאלד אבו עסבה , מצביע על הפערים בתשומות המושקעות בחינוך הערבי ובחינוך היהודי בישראל ועומד על ההבדלים בהישגים בין תלמידים ערבים ליהודים . מאמר זה מציג עדויות אמפיריות התומכות בטענתם של יונה ודהאן באשר לפער בין השיח על שוויון הזדמנויות לבין שוויון ההזדמנויות בפועל . המאמר מציג תמונה עדכנית של חלוקת המשאבים הלא שוויונית בישראל ושל השלכותיה על איכות החינוך במערכת החינוך הערבית . חלקה השני של האסופה עוסק ביחסים המורכבים בין זהות וזיהוי אתניים לבין מיקומם של תלמידים ממוצא מזרחי במבנה ההזדמנויות הבית ספרי . ניסים מזרחי , יהודה גודמן ויריב פניגר מתבוננים מחדש בהסללה בבתי הספר התיכוניים המיועדים לאוכלוסייה יהודית מגוונת מבחינה אתנית ומעמדית . באמצעות מחקר המשלב גישות כמותניות ואיכותניות בוחנים הכותבים כיצד תלמידים , מורים ואנשי מינהל מפרשים את ייצוג היתר של תלמידים אשכנזים במסלולי לימוד גבוהיסטטוסלעומתייצוגהחסרשל תלמידים ממוצא מזרחי במסלולים זהים . כמו כן נבחנת ההבנה של אותם שחקנים את ייצוג היתר של תלמידים ממוצא מזרחי במסלולים הנמוכים . מהמחקר , שנערך בשלושה בתי ספר תיכון במרכז הארץ , עלה כי התלמידים מאמצים באופן גורף את השיח המריטוקרטי , הרואה בהשקעה ובחריצות של התלמיד את המפתח המרכזי להצלחתו בלימודיו . לעומת זאת , מרבית התלמידים דחו הסברים סוציולוגיים , המבוססים על שימוש במשתנים כגון מוצא אתני ורקע חברתי כלכלי , כדי להסביר את מידת הצלחתם בלימודים . לצד דבקותם בעיקרון המריטוקרטי המבוסס על בחירה חופשית , זיהו התלמידים מאפיינים חברתיים המבחינים בין תלמידי הכיתות השונות . מאפיינים אלה , המבוססים על בחירה בסגנון חיים , סייעו לתלמידים במסלולי הלימוד הנמוכים בשימור תחושת הערך העצמי שלהם חרף מיקומם הנמוך במבנה ההזדמנויות הבית ספרי . יהודה גודמן וניסים מזרחי בוחנים את טכניקות הזכירה שבהן נעזרים מורים כדי לאפשר לתלמידיהם ליטול חלק בעבודת הזיכרון הקולקטיבית שמתרחשת בבית הספר ביום הזיכרון לשואה ולגבורה וביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל . שלא כמרבית העבודות בסוציולוגיה של החינוך , המתמקדות בתהליכי ההסללה בבתי הספר בהתייחס למבנה ההזדמנויות בשוק העבודה ובמערכת ההשכלה הגבוהה , מחקר זה מפנה את המבט אל חלקה של עבודת הזיכרון בתהליכי ההסללה האזרחית שמתקיימים בבתי הספר . הכותבים מצאו שמורים במסלולי לימוד שונים משתמשים בטכניקות זכירה דיפרנציאליות כדי להזמין תלמידים מרקעים אתנו מעמדיים שונים ליטול חלק בעבודת הזיכרון הלאומי . בכיתות היוקרתיות , שאוכלוסייתן היא ברובה ממוצא אשכנזי ומרקע חברתי כלכלי גבוה , מוצבו התלמידים כשחקנים מרכזיים בכתיבת ההיסטוריה הלאומית ובעיצוב הספרה הציבורית . לעומת זאת , בכיתות שבהן רוב התלמידים הם ממוצא מזרחי ומרקע חברתי כלכלי נמוך , מוצבו התלמידים בתפקיד סביל ביחס לזיכרון הלאומי , וטכניקות הזכירה שבהן בחרו
|
|