|
|
עמוד:13
עם המשפחה הדבר התרחש בוורשה בעצם הימים הנוראים ההם , כאשר יצחק קצנלסון הסתתר במרתף . ערב "יום מילא" בו נאספו אל הכיכר אלפים מיהודי העיר כדי להישלח אל מותם . אל המרתף הגיע קשיש כבן שמונים ששמו קדושין . מישהו מן הנחבאים במרתף קרא לקצנלסון בשמו . מששמע הישיש את השם - קצנלסון , החל לספר על משפחת קצנלסון - הפליג בדברים על האב בנימין ועל השיר שחיבר אודות קובנה . הוא הוסיף כי סופר לו שיצחק , בנו של בנימין , שוהה במרתף זה , ומבלי לזהות אותו באפלה בקרב היושבים שם , החל מדבר בשבח שיריו . מישהו הדליק גפרור והקשיש זיהה בהתרגשות את קצנלסון . במחנה השבויים בוויטל בצרפת נזכר יצחק קצנלסון במפגש המיוחד במרתף בוורשה . הוא מתחבר עם דמותה של משפחתו ועם שורשיו , וכך כתב : אנחנו כולנו ירדנו אל המרתף בגפנו , לא הבאנו אתנו מאומה כ ? רכושנו אשר השארנו בדירות פתוחות למעלה . הוא , זה הזקן , לא בגפו בא , הוא הביא את משאו ומתנו אל המערה האפלה . את כל תוכן חייו . עם תוכן חיים בא . ואנחנו בלי תוכן חיים ירדנו פלאים למרתף . השארנו את כל סבל רוחנו , אם רב ואם מעט , בבית המתרוקן עתה על ידי הרוצחים והגונבים מתוכו , השארנוהו עם הרהיטים , עם הכלים , עם הספרים שלנו עם כתבינו ועם זיכרונותינו . למחרת נרצח קדושין . ( פנקס ויטל , ענ ( 195 '?
|
|