הקדמה

עמוד:10

ראשיים . התפקיד הראשון הוא הצעת נקודת מבט ביקורתית רב ממדית על החילוניות . יהודים ישראלים מסורתים , באורח חייהם ובתפיסה שמנחה אותם , חושפים את הבעייתיות המאפיינת את הגדרת הישראליות היהודית החילונית הדומיננטית . אך שלא כמו הביקורת הדתית , נקודת המבט המסורתית אינה מתבססת על הניגוד בין הדתיות לחילוניות או בין המסורתיות לחילוניות . נקודת מבט זו מאתגרת מושגים מקובלים בשיח הפוליטי , וחושפת את נזילותן של קטגוריות דוגמת "חילוניות" ו"דתיות , " ושל הגדרות כגון "הפרדה בין דת למדינה" ו"כפייה דתית . " היא מושתתת על התפיסה שאורח חיים יהודי מינימלי , המתבטא במידה כלשהי של קיום מצוות , חיוני להגדרת הזהות האתנו לאומית היהודית " ) היהודיות , " גם אם לא היהדות כדת . ( תפיסה זו שופכת אור על הפרשנות החילוניות היהודית בישראל , שעל פי רוב רואה בזהות היהודית זהות מובנת מאליה שאינה דורשת שימור וחיזוק . בהקשר זה מתבררת תלותה של החילוניות הישראלית במדינת הלאום היהודית . המרינה החילונית לכאורה מאפשרת ומבטיחה את קיומם של כמה מרכיביה העיקריים של הזהות החילונית , ובכללם הרכיב היהודי . נקודת המבט המסורתית מבליטה את הזדקקות החילוניות לנוכחותה הבולטת של הדת בזירה הציבורית ובתרבות המדינה ( כלומר לאי הפרדה בין דת למדינה ) - הן לצורך אשרור יהודיותה והן לשם הבטחת המעמד הפוליטי המועדף שמעניקה הזהות היהודית במסגרת מדינת הלאום היהודית . העמדה המסורתית , שאינה מסתפקת במבנים הסמליים שמספקת המדינה לאשרור זהותה היהודית , מראה שהחילוניות יכולה להיות "יהדות של בררת מחדל" - כלומר מוגדרת על דרך השלילה - דווקא משום שהתרבות הפוליטית בישראל אינה מאפשרת הפרדה ממשית בין דת למדינה . בין השאר , המסורתיות מראה זאת משום שאין היא בגדר המובן מאליו ; החילונים אינם נדחפים לבחינה עצמית משום שהם הם המגדירים את תנאי שיח הזהות הישראלי יהודי . עם זאת , העמדה המסורתית אינה זוכה לביטחון הזהותי שמעניקה ההסתגרות האורתודוקסית מפני שיח זה . כך מדגישה המסורתיות שהזהות החילונית הדומיננטית אפשרית רק בתנאים של רוב דמוגרפי יהודי ( אל מול הערבים הלא יהודים , ( ובעיקר בתנאים של רוב תרבותי פוליטי חילוני ( אל מול עמדות מתחרות בשאלת היחס אל המסורת היהודית . ( המסורתיות מצביעה אפוא על כך שהחילוניות היא "היהדות של הרוב , " גם אם החילונים בישראל אינם רוב מבחינה דמוגרפית . לשון אחר , המסורתים - שנחשבים מיעוט תרבותי פוליטי אף על פי שהם אחת הקבוצות הגדולות ביותר של יהודים ישראלים , אם לא הגדולה שבהן ( הנתונים שמציגים הסקרים בסוגיה זו נתונים לפרשנויות שונות ) - מחדדים את היותה של החילוניות , תרבות הרוב מבחינת הכוח הפוליטי , בעמדת עדיפות . מתברר אפוא שהחיבור בין הפוליטיקה לדת חיוני לחילונים יותר

מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר