|
|
עמוד:13
בקול : " אני פה , בוא לאמא . " הוא לא שומע , הוא רחוק , נקודה זהובה באופק . חכו איתי , אקרא לו עד שיחזור ! אני לא משוגעת ! מוכרחים עוד לפני יום השנה , לפני שסופרים את הזמן של אחרי ... את יודעת , את רגועה . היי רגועה . הילד חי . גם אם הם מזועזעים , גם אם הם רואים אפר בלבד . אפר בלבד הם רואים . עלייך רק להיזהר שלא תהרגי אותו לתמיד . מיכל מבקשת לחשוב על דמות משמעותית שיש להן איתה עניין לא סגור , לדמיין אותה יושבת על הכיסא הריק במרכז המעגל ולדבר אליה . רחל רחל : את בוכה , בוכה ובוכה . חודשים יושבת אצלי בסלון ומייללת . כאילו אנחנו עדיין ב"שבעה . " מיכל : את מי הושבת על הכיסא הריק ? מה עושה לך הבכי שלה ? רחל : את אמא . ) פונה אל אמה ) התנחלת אצלי בסלון . חודשים על חודשים בתפקיד המקוננת . את מצפה שאבכה איתך , אבל לא , לא אבכה איתך , לא איתך ! מיכל ) ככפילה : ( כי מה ? מה את עושה לי ? רחל : חותכת לי את קצות העצבים . מכעיסה אותי . את מתאבלת עליו ורק עליו ! אצלי בסלון . נדמה לך שאם תפספסי אפילו יום אחד ותישארי בבית שלך , לא יהיה מי שיבכה על הנכד שלך . אני לא יכולה לבכות לידך . אני מוצאת עצמי מגישה לך קפה , עוגיות וטישיו . גלילים של טישיו חיסלת על חשבוני . אני לא יכולה לבכות לידך , את מוחקת את האבל שלי , את לוקחת לי את האבל שלי , את הבן שלי . הייתי רוצה לומר לך שתלכי קצת ממני . תני לי שקט , תני לי את עצמי , אני לא מצליחה לבכות . זה חונק בגרון , אני צרודה , מאותו רגע שבאו להודיע לי נסתם לי הקול . משהו אצלי לא נורמלי . תשאירי אותי קצת לבד , שלא ישמרו
|
|