|
|
עמוד:12
עליו והיא אלמנט אחד בהשקפה פילוסופית כוללת יותר ( אני משערת שאף הוא מתכוון למושגים עצמי , אחר , לשון ומשמעות . ( סגל מעמת את המושג "תרבות גבוהה" עם המושג "תרבות" הרווח בעולם האנגלוסקסי ולפיו תרבות היא מכלול של פרקטיקות סימבוליות המאפיין כל קבוצה אנושית המקיימת חיים חברתיים . קליפורד גירץ ופייר בורדייה הם מחוקרי התרבות המשפיעים שפיתחו תפיסות אלו בין שנות השבעים והתשעים של המאה ה 20 ( ראו גירץ . ( 1990 שני מושגי התרבות לגיטימיים , טוען סגל , אך צריך להכיר בשונותם . בניסיון להבחין ביניהם הוא מכנה אותם "תרבות פנימית" ו"תרבות חיצונית . " פירושו של דבר כי בעוד חקר התרבות במובן הראשון הוא עניין בעיקר לפילוסופים ולחוקרי ספרות , בעולם האנגלוסקסי ( אך גם הצרפתי , צריך להודות ) מתרכז חקר התרבות בידיהם של האנתרופולוגים והסוציולוגים . לפי סגל , כשנאלצו יהודי ברית המועצות לזנוח לאחר מהפכת 1917 את הסממנים החיצוניים של חינוכם הדתי היהודי הפרטיקולרי , הם מצאו לו תחליף ביסודות של התרבות הגבוהה ואימצו אותם לעצמם בחום ; מכאן נגזר יחסם הבסיסי לתרבות כאל תרבות גבוהה , המנוגדת לכל מה שהוא לוקלי ו"אנתרופולוגי . " אף על פי שסגל אינו מרבה דברים על מושג התרבות הישראלי , בכל זאת אפשר להסיק מדבריו כי הישראלים אימצו מראש מושג "חיצוני" ( במונחיו ) של תרבות , דבר שהתבטא במאמץ העצום שלהם לרתום כל פעילות תרבותית לצרכים פוליטיים וציבוריים . אם כן , מושגי התרבות של היהודים הרוסים שונים ממושגי התרבות של בני עמם הישראלים הוותיקים . הבדלים אלו יצרו בין שתי הקבוצות אי הבנה עמוקה אשר ספק אם אפשר לגשר עליה . אצטט משפט אחד הזכור לי מדבריו של סגל ומבטא היטב דעות אשר שבו ועלו בדיוני הקבוצה : "מנקודת מבטם של היהודים הרוסים תרבותם אינה יכולה אלא להיות 'גבוהה , ' כלומר מנוגדת למה שהוא מקומי , ואילו על פי הישראלים תרבותם שלהם היא 'עליונה , ' אם כי לא בהכרח גבוהה . " אף על פי שהביקורת על תפיסת ה"תרבות" שהצגתי לעיל ואף ההתנגדות לה ליוו את הפרויקט לאורך כל הדרך , ההתפלגות בין תומכים או "אוהדים" לבין מתנגדים , ואף מתנגדים עוינים , לא חפפה את התפלגות הדוברים בין "רוסים" ל"ישראלים . " יתרה מזו , לא היתה בעצם התמודדות תיאורטית מעמיקה עם תפיסת ה"תרבות" שתיארתי לעיל , וחברי הקבוצה המתנגדים דבקו במסגרות הקונספטואליות הייחודיות שבחרו לעצמם , בין שנתנו עליהן דין וחשבון מפורש ובין שלא עשו זאת . ואולם התרשמותי היא שעוקץ הביקורת כוון כלפי האלמנטים האידיאליסטיים שבהם רוויה תפיסת "התרבות הגבוהה , " הממקמת תרבות בכלל בתחום הפילוסופי - פילוסופיית הלשון והאתיקה - ובתוך כך מנתקת את האליטה הנושאת אותה גם מן היסודות הלא רציונליים המכוננים תרבות וגם ממאבקי הכוח המאפיינים כל חברה באשר היא . ואולם הניתוק הוא ניתוק למראית עין בלבד . הטוהר והשלמות שתפיסה וו מתברכת בהם - הבחנה ברורה בין האני לאחר וכיבוד הגבול ביניהם , גבול ברור בין תרבות לחברה וקביעת קטגוריות אוניברסליות ואתיות לתיאור יחסי הגומלין ביניהן - כל אלה התפרשו במונחים של נטרול
|
|