הרישות הפועליות הסתמיות במשנה ובתוספתא

עמוד:5

נזיר - מגליח יום שלושים ואחד" ( משנה נזיר ג , א ;( "מי שאמר : הריני נזיר , ושמע חבירו ואו : ' אני , ואני - כולם נזירים" ( משנה נזיר ד , א ;( "מי שקינא לה - אפילו שמע מן העוף הפוריח יוציא ויתן כתובה" ( משנה סוטה ו , א . ( " מי שטבל בנהר והיה לפניו נהר אחר ועבר בו - וטיהרו שניים את הראשונים" ( משנה מכשירין ה , א . ( המשותף לכל ההלכות האלה הוא , שהדינים האמורים בסיפוח אינם יכולים לחול אלא אם כן הושלמו הפעולות המתוארות ברישות . השלמת הפעולה היא תנאי הכרחי המאפשר שימוש ב"מי שעשה" בראשי הלכות חדשות , אך אינו מחייב , כמוכח מדוגמאות רבות , כגון : "הרואה מקום שנעשו [ בו ] ניסים לישרא' - אומ : ' ברוך שעשה ניסים לאבתינו במקום הזה" ( משנה ברכות ט , א !( "האוכל תרומה 8 שוגג - משלם קרן וחומש" ( משנה תרומות ו , א . ( 9 פעם אחת מופיעה הצורה "הרי שהיה עושה : " "הרי שהיתה נשאת וראת דם בשעת תשמיש - משמשת פעם ראשונה שנייה ושלישית" ( תוספתא נידה ח , א . ( השימוש בצורה החריגה הזאת , ולא בצורה הרגילה יותר "מי שהיה עושה" ( צורה משנית של "מי שעשה , ( " ייתכן שהוא בא לענות על צורך משולש : הבעת הפרפקטיות , ההימשכות על פני זמן ( הדורטיביות ) והחזרה על הפעולה ( האיטרטיביות . ( האספקט הפרפקטי דרוש לדין היכול לחול רק לאחר השלמת האירוע המתואר ברישה , האספקט הדורטיבי דרוש להבעת ההתרחשות הסימולטנית שברישה ( ראה בהמשך ) והאספקט האיטרטיבי דרוש גם הוא , כמוכח מהדין " משמשת פעם ראשונה שנייה ושלישית . " בארבעה מקרים מופיעה הצורה "היה עושה , " והסיבה לכך היא שצורה זו מביעה את אספקט ההימשכות בזמן , המאפשר תיאור התרחשות סימולטנית של שני אירועים או יותר ברישה . הסימולטניות של האירועים היא תנאי הכרחי לשימוש ב"היה עושה" בראשי פרקים -." היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא - אם כיוון את לבו יצא , ואם לאו - לא האקדמיה ללשון העברית , מפעל המילון ההיסטורי ללשון העברית , המדור לספרות העתיקה . סימני ההתקנה מפורשים בחוברת "מדריך למשתמש , " תשנ"ח . . 8 בנדויד , לשון , עמ' 617 תולה את השימוש ב"מי שעשה" ברצף של פעולות עוקבות , כגון בדוגמה "מי שבירך ואחר כך נתמנה לו שופר" ( משנה ראש השנה ד , ט . ( ואולם אין הרצף עיקר , כפי שמוכיחות שתיים מחמש הדוגמאות שהובאו לעיל . אף מישור אינו מסכים עם בנדויד : "ההבדל בין 'העושה' ובין 'מי שעשה' שעמד עליו בנדויד ( שעו , ( צריך עיון מחודש . הצירוף 'מי שעשה' מפרש עבר , אבל 'העושה' לעולם סותם , ואינו מביע זמן" ( מישור , מערכת , עמ' 169 הערה . ( 21 ראינו לעיל שגם "מי שעשה '' ברישה פועלית סתמית היא צורה אל זמנית בדומה ל"העושה , " אלא הואיל והיא מביעה את האספקט הפרפקטי , ממילא היא קודמת לדין . . 9 צורת הנקבה "היתה נשאת" אינה מוציאה אותה מכלל צורת "היה עושה . '' כשההלכה הסתמית מוגבלת לנקבה , הפועל בא בצורת הנקבה .

מוסד ביאליק


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר