|
|
עמוד:3
הרישות הפועליות הסתמיות במשנה ובתוספתא משה אזר . 1 פתיחה חלק גדול מההלכות המופיעות במשנה ובתוספתא מנוסח במבנה תחבירי של רישה + סיפה . הרישה מביעה את הנידון או את המקרה ההיפותטי , והסיפה את הדין החל על הנידון או על המקרה . רישה כזאת עשויה להיות מורכבת למדי ובעלת 1 פנים רבות מבחינת המימוש התחבירי שלה . מאמר זה מתמקד ברישות הפותחות באחד הביטויים הסינונימיים שעיקרם "העושה ) " , " אם ) עשה , " "מי שעשה . " רישות אלה יכונו להלן "רישות פועליות סתמיות . " רישה כזאת היא בצורת פסוקית פועלית ( כולל פסוקית זיקה עצמאית או מועצמת , ( המציינת : . 1 היפותטיות , בניגוד לתיאור דברים שקרו בעבר או יקרו בעתיד ; . 2 סתמיות ( אימפרסונליות ) של הנושא התחבירי - כלומר הנושא של הפועל הפעיל 2 או הסביל חייב להיות אדם כלשהו , בלתי מוגדר ; . 3 אל זמניות של הפסוקית הפועלית - כלומר צורות העבר ההווה והעתיד של הפועל אינן מורות על זמנים ראליים , הנקבעים מנקודת ראותו של הדובר , אלא 3 בדומה לתארים ולשמות הן אדישות למושג הזמן . נוסף לתנאים אלה הפועל שבפסוקית חייב להישאר פועל גם בבואו בצורת ראה אזר , תחביר , עמ' , 161-157 וביתר הרחבה M . Azar , "The Conditional Clause in Mishnaic Hebrew " , Scripla Hierosolymitana , 37 , Jerusalem 1998 , pp . 58-68 " מי שהחשיך בדרך" ( משנה שבת כד , א ) אינו מכיל נושא סתמי . האדם הסתמי שמדובר בו יכול להיחשב למושא העקיף הווירטואלי : "מי שהחשיך לו בדרך . " וכך הוא הנוסח בתוספתא שבת יח , א . תפיסה זו אינה מנוגדת לתפיסה הרואה ב"העושה '' ביטוי "המתפרש עפ"ר לשעבר" ( מישור , מערכת , עמ' ( 166 אך "יכול להתפרש לעתיד לבוא '' ( שם , עמ' . ( 167 וזהו לדעתו ההבדל בין " החובל בחבירו חייב עליו משם חמשה דברים '' ( משנה בבא קמא ח , א ) לבין "השותה מים לצימאו או , ' שהכל נהיה בדברו" ( משנה ברכות ו , ח , ( שהראשון מורה על "לשעבר" והשני על העתיד לבוא , שהרי '' קודם שהוא שותה הוא מברך" ( מישור , שם . ( ואולם לדעתי מדויק יותר לומר שבשני המקרים מדובר כרישה אל זמנית שהדין לגביה אף הוא אל זמני , ורק ידע העולם ( ועולם ההלכה בכלל זה ) הוא שמורה לנו מה קודם למה בעולם הממשי . במקום אחר מישור אומר ש"העושה" "לעולם סותם ואינו מביע זמן '' ( ראה להל ן הערה , ( 8 כלומר גם הוא מבחין בין משמעות סמנטית לפרגמטית , הקשורה לידע חוץ לשוני .
|
|