|
|
עמוד:13
החברה הפלסטינית , שנאלץ לקושש עדויות ומסמכים באוספים פרטיים ( כגון הארכיון של משפחת ח'אלידי בירושלים ) ולשחזר עדויות שבעל פה . ח'אלידי גם ספקן באשר לאפשרות לנסח נרטיב משותף לשני העמים , כפי שמנסים כמה היסטוריונים לעשות . בריאיון עמו הוא אומר : "הצרפתים והגרמנים כותבים ספר לימוד היסטוריה משותף לבית הספר התיכון בלי שהם מוותרים על מילימטר מריבונותם . אני חושב שזה נהדר , אבל תראה מה הם היו צריכים לעבור כדי להגיע לכך ; מהמלחמות הנפוליאוניות ועד מלחמות העולם והשואה - בשום פנים אסור שנחזור על כך ... אני לא מאמין שאנחנו נמצאים בנקודה שאנחנו יכולים לכתוב היסטוריה משותפת , אבל זה מאלץ אותנו לחשוב מחדש על הקטגוריות שלנו . " לעומת ספריו הקודמים , הספר הזה ממעט להסתמך על מקורות ראשוניים , והוא מבקש בעיקר להציע ניסוח מחדש של בעיות היסוד של המאבק הפלסטיני למדינה . לפיכך מבנה הספר אינו ליניארי או כרונולוגי , אלא "מציע להתמקד מבחינה תמטית בהיבטים שונים של אופן התייחסותם של הפלסטינים לסוגיית בנייתה של מדינה עצמאית לפני , 1948 מתוך השוואה לארצות ערביות אחרות שהופקד עליהן שלטון מנדטורי מטעם חבר הלאומים" ( עמ' . ( 42 זוהי משימה שאפתנית , משום שהספר מבקש לפרק מיתוסים לאומיים שקנו להם אחיזה איתנה בדמיון ההיסטורי הפלסטיני והערבי ומציג בתוך כך שאלות הנתפסות כטאבו בנרטיב הלאומי , כגון "מדוע התפוררה החברה הפלסטינית במהירות כה רבה ב , 1948 מדוע לא היתה יותר התנגדות מלוכדת ומתוכננת לתהליך הנישול , ומדוע בתוך חודשים אחדים ברחו מבתיהם 750 , 000 בני אדם" ( עמ' . ( 50 הספר חשוב גם משום שהוא בוחר בסוגה מאתגרת במיוחד בעבור היסטוריון קפדן - כתיבה היסטורית קונטרה פקטואלית ( counterfactual ) שאינה נמנעת מהתמודדות עם השאלה "מה היה קורה אילו " ? מסקנתו היא שבתקופת המנדט התקוממו הפלסטינים מעט מדי ובעיקר מאוחר מדי ( לדעתו התארגנות תקיפה יותר בשנות העשרים היתה מביאה לידי תוצאות אחרות , ( וכי מדיניות אחראית יותר של הנהגת אש"ף היתה עשויה להיטיב עם העם . מכאן יש להבין את בחירתו של ח'אלידי להשתמש דווקא במונח הלא שגרתי " אי אירוע" , ( non event ) הנפוץ בסוציולוגיה של תנועות חברתיות , לתיאור כישלון הפלסטינים במימוש מאווייהם הלאומיים . כלוב הברזל הוא במידה רכה המשכו הטבעי של ספרו הידוע ביותר של ח'אלידי , זהות פלסטינית , ( 1997 ) אשר ביקש לעמוד על השורשים ההיסטוריים והתרבותיים של ההגדרה העצמית הקולקטיבית של הפלסטינים . ואולם הספר הראשון ביסס נוכחות תרבותית והעלה תזה של רציפות היסטורית ומאבק מתמשך ( המצביע על ניצני הלאומיות הפלסטינית כבר בשלהי התקופה העות'מאנית , כלומר בלי תלות בצמיחת הציונות , ( ואילו כלוב הברזל מצביע על חסך מוסדי , שבר פוליטי וכישלון לאומי . הטרגדיה הפלסטינית , כך נדמה ,
|
|