מבוא

מתוך:  > מולדת יחפה > מבוא

עמוד:12

חידלון " ) האחרון יכבה את האור ( " ובין קיום נצחי " ) ראשית צמיחת גאולתנו . ( " סדר החיים הישראלי עמוס מאין כמותו . אנו מתמודדים בו זמנית עם שאלות של קיום פיזי ורוחני ; עם קשיי עיצוב של זהות אישית וציבורית ; על סף מלחמות תרבות בין בעלי אמונות וחברים בקהילות תרבותיות מגוונות ; במדינה שאופייה הדמוקרטי והיהודי עומד במרכזו של ויכוח ציבורי , שגבולותיה טרם נקבעו ושהשליטה בה מתנודדת בין הגמוניות שוקעות ובין פריפריות עולות . החברה הישראלית היא נירוטית , תזזיתית על גבול המאני דפרסי , ולעתים גם חסרת כיוון . חברה שטרם החלימה ממחלות הילדות , וכבר תוקפים אותה מכאובי הזקנה . כיצד הישראלים מבינים את עצמם ? מהו השיח שאמור להנהיר את הקיום הישראלי שבדורנו ? אופיהשיחלקויבבסיסו : ראשית , הישראליםאמנםמשוחחיםבאינטנסיביות , אבל הם משוחחים את עצמם לדעת . השיחה הישראלית היא בעלת אופי מונולוגי : משתתפים בה פיות רבים , אך לא אוזניים . היא מסע צלב של בעלי אמיתות שונות ; הטיעונים המושמעים הם בבחינת קווים מקבילים שלעולם לא ייפגשו . השיחה הישראלית חסרה דו שיח פתוח , הקשבה לאחר , אפשרות לא רק ללמד אלא גם ללמוד . שנית , מכיוון שההקשבה חסרה , האפשרות שהזולת יפתיע ברעיון מאתגר — נתפסת כדמיונית במחוזותינו . השיחה הפנימית שלנו צפויה מדי ובלתי יצירתית . כל אלה הם ביטויים של שיח "לא נורמלי . " גם תוכן השיח איננו מספק . שוק הרעיונות רדוד וחד ממדי . האידאולוגיות הגדולות שהניפו את המעשה הציוני בראשיתו — שככו , ולעתים נותרה מהם רק גרוטסקה . אידאולוגיות חלופיות — הציונות הסוציאליסטית , תפיסת הגאולה של הרב קוק , המסורת של " יהדות כתרבות" מבית המדרש של אחד העם או תנועת זכויות האדם – שוב אינן נופחות רוח במפרשי המעשה והתודעה הישראליים . בשולי המחנה מהבהבות מדורות אידאולוגיות עזות — ימין ושמאל קיצוניים , קבוצות חרדיות וערביות פונדמנטליסטיות . שם , בשוליים , מוצעים פתרונות קסם מוחלטים , שסכנתם מרובה מתועלתם . אך במחנה עצמו , במרכזו , שוררים דמדומים של ערפל רעיוני . אפשר לראות ביטוי בולט לכך בשדה הפוליטי : כל המפלגות הגדולות בישראל , כשיועמדו מול השמש , יטילו צל אחד בלבד . זאת אף זאת : אחדים מהישראלים זנחו כליל את ההשתתפות בשיחה . במוקד הווייתם עומד המימוש העצמי במובן הפשוט של דאגה לרווחה אישית מידית . שאלות של משמעות , אחריות , אידאות ואופיו של המרחב הציבורי הישראלי אינן נוגעות ללבם .

עם עובד


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר