|
|
עמוד:10
של חוגים להיסטוריה של עם ישראל . לכאורה , ביקורת שכזאת מסייעת לאחדות הדיסציפלינה ומחזקת אותה . למעשה , היא לא הועלתה כדי להביא ליתר קוהרנטיות מתודולוגית , אלא כדי להשמיץ את העיסוק בתולדות העם , הארץ והמדינה שלא על פי גישתם של המבקרים . אי אפשר לנתק את הנעשה בדיסציפלינה ההיסטורית בישראל מן המתחולל בה בעולם , ובייחוד בעולם המערבי . שינויים בתוכני המחקר , בגישותיו ובשיטותיו , שמקורם בשינוי אופיין של האוניברסיטאות ובהשפעה הגוברת שהיתה למדעי החברה על הדיסציפלינה ההיסטורית בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה , הביאו לשינוי המתודולוגיה של המחקר . בעקבותיהם חלו שינויים אפיסטמולוגיים , שבאמצעותם ביקשו המשנים להחזיר את הכתיבה ההיסטורית למאה השמונה עשרה בטענות הכופרות בקיומה של אמת היסטורית וביכולת של ההיסטוריון להשיג אובייקטיביות מדעית . ועל כן , הם סבורים , אין ההיסטוריה אלא בדיון מתועד והיא איננה שונה עקרונית מן הכתיבה הבדיונית , ולפיכך החוקר , עמדותיו ונטיותיו הם שחשובים , ולא ממצאיו וביסוסם . נראה , מכל מקום לכאורה , שבעולם המערבי כמעט שלא נותר דבר מן הדיסציפלינה ההיסטורית , שאיבדה את המונופול על העבר . בתוך שלל דרכי ההתייחסות האנושית אל העבר , למן הגעגועים ועד למחקר , מעמדם של המחקר ההיסטורי ושל הכתיבה המתבססת עליו מותקף ונמצא , כאמור , בנסיגה זה כמה עשרות שנים , ודרכים אחרות של התייחסות אל העבר עולות במקומם . ההיסטוריה כיום היא תחום המאפשר דריסת רגל בו לכל מאן דבעי , ועוסקים בה סוציולוגים , אנתרופולוגים , פסיכואנליטיקאים , פולקלוריסטים , חוקרי תרבות , מבקרים ספרותיים , בלשנים ופילוסופים , היסטוריונים " אוראליים" שעניינם בזיכרון וגיאוגרפים , וודאי לא מניתי את כולם . אין מדובר בשילוב כוחות אינטר דיסציפלינריים , אלא בהרס הדיסציפלינה וכלליה כתא היסודי של ארגון המדע והאקדמיה . התהליך אמנם אינו מיוחד להיסטוריה , אך דומני שהיא נפגעה ממנו יותר מדיסציפלינות אחרות . הוא צבר תאוצה בעולם המערבי בשנות השבעים , יובא למדינת ישראל בשלהי שנות השמונים ופרח בה בשנות התשעים . למעט יחידים יוצאים מן הכלל , האחרונים שהיו ערים לתהליך הזה הם ההיסטוריונים , וכאשר הם הרגישו בקיומו , מקצתם בחרו לחבור אל המגמות החדשות במקום להתמודד עמן , וכך האיצו עוד יותר את תהליך ההתפוררות . אחת השאלות שאני מבקש להשיב עליהן בספר היא , אם התהליך הזה מבשר את סופה של ההיסטוריה כמו שהכרנוה עד כה , כלומר אם ההיסטוריוגרפיה היא מין בסכנת הכחדה , או שעדיין אפשר לעצור את התהליך ולהשפיע על המגמה . במהלך העבודה על הספר , שהיתה בשבילי כניסה לתחום חדש מכמה
|
|