הקדמה

עמוד:11

הקדמה א מאז הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל , הוא הפתיע בהודעת התפטרות שלוש פעמים . בפעם הראשונה עזב את כהונת ראש הממשלה בשנת . 1953 הוא ביקש לחדש את משאביו הנפשיים , לשמש דוגמה אישית להפרחת המדבר ולאתר ערוצי פעולה חדשים להנחלת הממד החלוצי בקרב בני הדור הצעיר . חרדות בנושאי ביטחון המדינה גרמו לו לשוב לראשות הממשלה בחלוף כשנתיים . ביוני , 1963 והוא בן , 77 שוב פרש מראשות הממשלה . בשלב זה כבר היה מותש מעשרות שנות פעילות ציבורית והעדיף להותיר למחליפו לוי אשכול את ניהול הבעיות השוטפות . אך מכיוון שסבר כי בהקמת מדינת ישראל טרם הוגשמו יעדי הציונות וכי יש להתמיד במאבק לביסוס המדינה והחברה , ביקש לחנך את ההנהגה ואת האומה להקפדה על הממד החלוצי והממלכתי . אולם בתהליך מהיר הוא נקלע למאבקים פוליטיים ואישיים עם הנהגת מפא"י , ומשנת 1965 מצא את עצמו כחבר כנסת מן האופוזיציה . במאי , 1970 חודשים אחדים לאחר שהקים מפלגה חדשה , הרשימה הממלכתית , התפטר מחברותו בכנסת . הוא חש בדעיכת כוחו וביקש לחדול " מכל תפקיד ממלכתי . " אך תחושת השליחות שפיעמה בו לא פגה . את שהיה חשוב לו להנחיל לציבור ולהנהגה — ההבנה כי טרם הסתיימה התקופה המהפכנית ויש לחתור למאמץ נוסף — החליט להציע בזיכרונות שתכנן לכתוב . את כהונתו האחרונה כחבר כנסת עזב בן גוריון מאוכזב וכעוס . חודש לפני התפטרותו , באפריל , 1970 נשא נאום ארוך , רווי ציניות ותסכול , ובו לעג לסוגיה שפיצלה את המערכת הפוליטית מאז מלחמת ששת הימים . הוויכוח על עתיד השטחים , טען , אינו צריך לחצוץ בין המפלגות הציוניות .

עם עובד


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר