|
|
עמוד:11
פתח דבר כבר עשר שנים שאני מלמד אושר . כמו שקורה אצל מרצים רבים באוניברסיטה , הנושא שהתחלתי לעסוק בו מתוך עניין אישי רב הפך בסופו של דבר לנושא המחקר האקדמי שלי . התחלתי לחשוב על אושר כשהייתי סטודנט מצליח אבל לא מאושר , אחרי כמה שנים שבהן הייתי ספורטאי מצליח אבל לא מאושר . הרצון העז להבין מדוע אינני מאושר הוליך אותי אל תחום הפסיכולוגיה החיובית , שהיה אז בחיתוליו . בניגוד לפסיכולוגיה המסורתית המתמקדת בעיקר בנוירוזות , בדיכאון ובחרדה , הפסיכולוגיה החיובית מתמקדת במצבים המסייעים לבני אדם , לארגונים ולקהילות לפרוח . ובמילים פשוטות , פסיכולוגיה חיובית היא מדע האושר . הפקתי תועלת רבה מלימודי הפסיכולוגיה החיובית , ורציתי לשתף גם אנשים אחרים בידע שרכשתי . מובן שמאז ומתמיד ידעתי שאושר הוא נושא מעורר עניין , אבל כשהתחלתי לכתוב ולהרצות על הנושא – כיצד לחיות חיים משמעותיים ומהנים יותר – לא העליתי בדעתי לאילו ממדים תגיע ההתעניינות בו . במכתבים מקוראים , בשיחות עם הסטודנטים שלימדתי ובדיונים בסמינרים שהנחיתי – ולא משנה אם מדובר ביזמים משנחאי , במנהיגים פוליטיים מקנברה , בנוער בסיכון מניו יורק , בעיתונאים מקייפטאון או במורים מפריז – ראיתי באיזה להט מתמסרים אנשים לניסיון לשפר את חייהם ולתרום לרווחתן של קהילותיהם . עם הזמן נוכחתי לדעת שהמשותף לכל הקבוצות המגוונות האלה אינו מצטמצם רק לשאיפה לחיות חיים מאושרים יותר ; משותפים להן גם כמה מן המכשולים העיקריים בדרך להפיכתם למאושרים יותר . אחד המכשולים הללו , שהוא ככל הנראה המכשול הראשון במעלה , הוא השאיפה לחיות חיים שאינם רק מאושרים יותר , אלא גם מושלמים . הבחנתי בכך עקב שתי תגובות חוזרות – ומפתיעות במידת מה – שנתקלתי
|
|