|
|
עמוד:11
המלך האכזר והכריזמתי הזה תמיד יחמוק מן הדימוי , גם אם הדימוי לא נוצר אלא כדי למסור ממד חמקמק זה . אך לאקאן אומר שבאיסור על כל הצורות לדמות את האל , הדיבר השני מתיר את הסמלי , כלומר את הדיבור . הדיבור בהקשר זה הוא סמלי מפני שהוא מציב מרחק בין הנאמר לבין האמירה . הסמלי מצביע על כך שהשפה איננה מדמה אלא להפך , חוסמת , מונעת את האפשרות להגיע אל האובייקט עצמו , אל הדבר שלשמו נוצרה . במובן זה הדיבור , שלא כמו הדימוי , הוא מעצם מהותו החסרה של המושא , ואילו הדימוי מתיימר למסור את מושאו ואף לשקף אותו . בהקשר זה של הסמלי אפשר לומר שהדיבר הוא הסמלי בהתגלמותו שכן , באופן פרדוקסלי , כוחו של הציווי כחוק אינו תלוי ביכולתנו לדמות את תוכן החוק או להעריך את משמעותו ואת השלכותיו . הדיבר הוא בממד הסמלי מפני שהוא מנתק בין החוק לבין הצורך להסביר , לנמק את הצורך בו . הדיבר לא אומר מה יש באל שאסור לדימוי לנסות ללכוד או לייצג אותו , אלא פשוט אוסר על הדימוי : " לא תעשה לך " ! .. זהו ציווי פורמלי המשמש מחסום בפני מה שנאסר בכוח הדיבור עצמו ולא בכוח המשמעות או המובן שאנו מייחסים לאיסור , איסור שסיבתו לא כלולה בו . זהו ציווי לשמו . לציווי יש לציית גם אם המאמין איננו יודע או איננו מבין מהי אלוהות זו שאל פולחנה הוא נקרא . המעמד המיוחד שיש לדיבר , לציווי המוסרי , הוא המאפשר לו למסור את לשון החוק . הדיבר השני מוקיע את הדמיוני לטובת הפונקציה הסמלית , אך יותר מכך , אומר לאקאן , הוא מציב את הסמלי כתנאי לקיומה של חברה מוסרית . האיסור על הדמיוני הוא תנאי לכך שיהיה חוק עברי , ולכן רק בעקבות האיסור הזה יגיעו כל שאר הציוויים המכוננים את החברה העברית על יסודות מוסריים : כבד את אביך ואת אמך , לא תרצח וכולי . הפסיכואנליזה , אם כך , יכולה לתת לנו קצה חוט כדי להבין את הדיבר השני , המכונן למעשה את המוסר על בסיס האיסור על
|
|