|
|
עמוד:116
דרך קבלני משנה , ומשתמשים בהסכמים אישיים . " התמונה הכללית המצטיירת מן השיחות עם פעילי ההסתדרות היא שארגון זה אינו מסוגל כיום להתמודד עם העובדות שנקבעו בשטח : העסקת עובדים דרך קבלני משנה , הסכמים אישיים , מפעלים ששעריהם סגורים בפני נציגי האיגודים המקצועיים , דיכוי התארגנות בדרך של פיטורי המארגנים , וכתוצאה מכך - חשש מכל מגע עם ההסתדרות . אירגון העובדים כרוך במאמץ שההסתדרות אינה ערוכה כיום לקראתו . פעילות האיגודים מבוססת על תשתית שנבנתה בעבר הרחוק , ופעילי האיגודים לא פיתחו שיטות חדשות ושונות מאלה שאליהן הורגלו . בעייה נוספת המקשה על מאמצי ההסתדרות הועלתה על ידי יצחק מסיקה : הבדלי הסטאטוס החברתי בין אנשי האיגודים המקצועיים ובין מנהלי חברות האלקטרוניקה . בעבר , מנהלי מפעלים ופעילי ההסתדרות היו בעלי רקע חברתי דומה למדי , והם נפגשו כשווים מול שווים . כיום שונים פני הדברים : פעילי ההסתדרות הם מבוגרים יותר , ופחות משכילים , ממנהלי המפעלים בענף האלקטרוניקה . בבואם לנהל משא ומתן עליהם להתמודד עם אנשים העומדים באור זרקורי התקשורת והמייצגים עולם טכנולוגי האפוף הילה של תיחכום וקידמה מדעית . בהתמודדות זו הם חשים , ככל הנראה , כמצויים בעמדת נחיתות . לבסוף יש לציין כי בענף האלקטרוניקה , כמו בענף הטקסטיל , האיגודים המקצועיים מושפעים מאיומיהם של המעסיקים שאם יגלו העובדים תקיפות יתר , הם יעתיקו את המפעל למקום אחר , בו עמדת העובדים תהיה נוחה יותר . יצחק גלעדי תיאר את האיום - ואת הדילמה שהוא מציב בפני ההסתדרות : "אומר לי מנהל 'מוטורולה : ' 'תשמע , אתה ציוני . מפעל האם הוא בארצות הברית , ושם האיגוד המקצועי הוא מחוץ לתחום . ברגע שאני אגיד שיש פה איגוד שרוצה לארגן , הוא יסגור את העסק ויעביר את המפעל לונצואלה . לא איכפת לו . אם אתה ציוני ורוצה שתהיה עבודה לאלף וחמש מאות איש , אל תעשה לי
|
|