|
|
עמוד:82
בקרב מדגם של פועלים ופועלות בענפי המזון , הטקסטיל והמלונאות באיזור המרכז ובעיירות פיתוח בצפון . למרות שממצאי המחקר מתייחסים לשלושת הענפים , במשולב , הרי שהנטייה עליה הם מצביעים קיימת גם בכל אחד מהם בנפרד . יהושע הנדלס מדווח כי "השכר הממוצע של האוכלוסייה הערבית ישראלית מגיע ל 87 ° / 0 מהשכר של היהודים . " לפי שעת עבודה היה שכר הערבים נמוך עוד יותר : 83 % משכרם של היהודים . השכר הנמוך ביותר הוא זה של הנשים הערביות : "הן השכר הממוצע והן השכר לשעת עבודה הושפע בעיקר מהשפעות צולבות של המין והלאום . '' אם כן , הנשים הערביות - הן אלה העובדות במפעלים שבערים הגדולות והן אלה המועסקות במתפרות שבכפרים , משתכרות פחות מאחיותיהן היהודיות . מה ההסבר לכך ? חלק מן ההסבר טמון בשיטת ה"ראיסים : " רבות מהפועלות הערביות המועסקות במפעלי טקסטיל במגזר היהודי מובאות לעבודה על ידי " ראיסים , " המקבלים את התשלום עבור עבודת הפועלות ומשלמים להן לאחר שהם מפרישים חלק לעצמם , או - במקרים בהם המפעל משלם ישירות לפועלות - מסכמים עם המפעל כי השכר המשולם יהיה נמוך מהנורמה המקובלת במשק , ושההפרש יגיע אליהם , ללא ידיעתן של הפועלות . הדבר נכון גם במקרים בהן העובדות הן חברות הסתדרות : בכפר טייבה , לדוגמא , נמצא כי "למרות שהפועלות מאורגנות באיגודים מקצועיים של ההסתדרות ושבמקומות העבודה הן מקבלות תלושי משכורת רשמיים , הרי הן עדיין משלמות אחוז מסוים ממשכורתן לראיס . " שלושה גורמים משתפים פעולה ונהנים מעבודת נשים ערביות : המשפחה , אשר בזכות שכר נשותיה מגדילה את הכנסתה ומעלה את רמת החיים , ה"ראיס" והמפעל - המקבל כוח עבודה זמין ונוח : "הניצול של הפועלות התאפשר לא רק בגלל ההיצע הרב של כוח העבודה הנשי , אלא גם בגלל שיתוף הפעולה בין ה'ראיסים' לבין המעסיקים במיגזר היהודי . האחרונים הסכימו להסדרי עבודה , שהיו נוחים להם , והבטיחו
|
|