|
|
עמוד:62
הפך מלה נרדפת לטכנולוגיה מתקדמת , הודיעה בפברואר 1983 על החלטתה להעביר את קווי הייצור שלה מעמק הסיליקון שבקליפורניה אל מעבר לים , להונג קונג ולטאיוואן , שם מקבלים העובדים והעובדות שכר של 0 . 90 עד 1 . 20 דולאר לשעה . באותה עת היו כבר ל"אטארי" מפעלי הרכבה בסינגאפור , פוארטו ריקו ואירלנד . האיגודים המקצועיים האמריקאיים ראו בכך מקרה נוסף של חברה המנסה להימנע מהתאגדות של עובדיה , והגישו תלונה למועצה הלאומית ליחסי עבודה . העובדים והעובדות , שעמדו להיוותר ללא פרנסה , החלו מצטרפים עתה לאיגוד המקצועי בהמוניהם . "אטארי" הגיבה במסע החתמה של עובדים על עצומה נגד האיגוד המקצועי , בעריכת מסיבות מפוארות אליהן הוזמנו העובדים , ובכינוס של עצרות "הסברה . " עם כל זאת לא נמנעה , בסופו של דבר , מנקיטה בצעד שתיכננה מראש - סגירת המפעל בארצות הברית . איגוד עובדי האלקטרוניקה החליט להתמודד עם תעשיית המוליכים למחצה , ונציגיו פעילים בעמק הסיליקון מזה כעשר שנים . לפני כשלוש שנים החלו בנסיון לאגד את עובדי חברת " נשיונאל סמיקונדאקטורס" ואת עובדי "סיגנטיקס , " חברת בת של "פיליפס . " "השפה איננה מהווה בעייה , " אומר אייזנשר ; " אנחנו מספקים לעובדים חומר הסברה בשתיים או שלוש שפות שונות , והפעילים שלנו נפגשים עם קהילות המהגרים השונות - הפיליפינים , הקוריאנים , הווייטנאמים וכן עם קבוצות ותיקות יותר , כמו הלאטינו אמריקאים והסינים . " האיגוד קשר קשרים גם עם איגוד מקצועי גדול בפיליפינים , שהיה באופוזיציה לשלטונו של פרדיננד מרקוס . "הדילוג מארץ לארץ לא יציל את החברות הרב לאומיות מן המשבר הכלכלי העולמי , " אומר אייזנשר . "כל הסיפור הזה פשוט לא מצליח . "
|
|