|
|
עמוד:28
בדרום קוריאה העלה שמרבית עובדי תעשיית האלקטרוניקה פיתחו בעיות עיניים לאחר שנת עבודה אחת בלבד : 88 אחוזים מהם סבלו מדלקת עיניים , 47 אחוזים הפכו קצרי רואי , ו 9 ° / 0 ו פיתחו אסטיגמטיות . המעסיקים מתייחסים לבעיות רפואיות אלה באדישות : "הבחורות האלה רגילות לעבוד עם המיקרוסקופים . לא מצאנו אצלן בעיות עיניים כלשהן . אבל אני עצמי באמת מקבל סחרחורת כשאני רק מציץ דרך המכשירים האלה , " אמר מנהל מפעל של חברת "היולט פאקארד" 21 במאלזיה . התנאים בתעשיית הטקסטיל וההלבשה גרועים הרבה יותר , ומזכירים את סדנאות היזע של המאה ה 9 ו . בעלי המפעלים , שהם בדרך כלל קבלני משנה של רשתות שיווק ענקיות מארצות הברית או מאירופה , דוגמת "ג'יי סי פני" ו "סירס רובאק , " מגלים התעניינות מועטה בבריאותן של העובדות . התנאים הגרועים ביותר , אולי , הם אלה השוררים בדרום קוריאה , שתעשיית הטקסטיל שימשה אחד מעמודי התווך של "הנס הכלכלי" שהתרחש בה . הפועלים דחוסים בתוך אולמות מוארים למחצה , שהטמפראטורה בתוכם מגיעה בקיץ ליותר מ 40 מעלות . האויר רווי אבק טקסטיל ומוך , העלולים לגרום למחלת ריאות . האויר גם ספוג לחות , שהיא אמנם חיונית לשימור החוטים - אך גורמת לעובדים שיגרון ודלקת פרקים . על תנאי העבודה במפעל טכסטיל דרום קוריאני אנו יכולות ללמוד מיומנה של מין צ'ונג סוק , מפעילת מכונת תפירה , שיום העבודה הרגיל שלה התמשך מ 7 בבוקר עד 1 : 30 ו בלילה . היומן התפרסם בשבועון מקומי שהפצתו נאסרה מאוחר יותר על ידי השלטונות : כשהנערות המתלמדות מנערות את הבגדים משאריות החוטים , מתמלא תלל-החדר אבק , וקשה מאוד לנשום . אלה תנאי העבודה שלנו . במשך הזמן התפתחו אצל רבות מחלות שונות , כגון שחפת , דלקת הסימפונות ( ברונכיטיס ) ומחלות עיניים ... כשאנו מסתכלות על הפנים החיוורות , המקומטות והלא בריאות שלנו , ועל עורנו ,
|
|