אלטרנטיבות

עמוד:357

מעמדית בעלמא , אלא חלוקת עבודה עדתית ; על כן המאבק המעמדי הוא לא מאבק של "פועלים '' בעלמא , אלא מאבק של מזרחים . נפנה עתה למישור ההיסטורי הקונקרטי - כאשר שואלים האם צריך המאבק להיות מעמדי או עדתי , ההנחה הקונקרטית העומדת מאחורי השאלה היא , כי מעמז הפועלים הוא המסגרת הרחבה ביותר לפעולה , וכי יש לפעול באמצעות גופים המייצגים את כלל הפועלים , ולא רק את המזרחים . באופן ספציפי , הכוונה היא לכך שבנוסף לפועלים מזרחים ישנם גם פועלים אשכנזים ופועלים ערבים , ולכך שקיימים כיום גופים ומוסדות היכולים להוות את המסגרת למאבק מעמדי - מיפלגות השמאל וההסתדרות . נדון בכל אחד מן הגורמים בנפרד . נתחיל בפועלים הערבים בישראל - הדברים שאמרנו לעיל באשר למשמעות ההיסטורית של המושג "פועלים" נכונים גם כאן : אין לראות בערבים אנשי מעמד הפועלים בעלמא - אלא פועלים ערבים , או ערבים פועלים . מערכת היחסים בין המעסיקים היהודים והפועלים הערבים קיבלה את הגדרתה על רקע של עימות לאומי , הממשיך להוות את הגורם המרכזי בקביעת דפוסי היחסים בין שתי הקבו צות גם כיום . הפקעת אדמות ומניעת השקעות בפיתוח תעשייתי של האיזורים הערבים בארץ , למשל , תורמים , ללא ספק , לגידול שיכבת הפועלים הערבים בערים היהודיות , אולים לצעדים הללו יש מטרה נוספת , ואף חשובה יותר : החלשת היסודות האוטונומיים לאומיים של המיעוט הערבי בארץ , והגדלת עוצמת הרוב היהודי . שינוי במדיניות זו הוא מטרתו המרכזית של המיעוט הערבי בישראל ; בתוכו מקופלת גם האפשרות לשנות את התפקידים שפועלים ערבים ממלאים בכלכלה הישאלית . לאור הדברים הללו נראה , אם כן , כי מסגרת הפעולה הרלבנטית ביותר לערבים בישראל היא הפעלת לחץ כמיעוט לאומי , ולא במסגרת תנועה מעמדית על לאומית . באשר לפועלים האשכנזים , כבר אמרנו לעיל , כי לא יהוו את חוד החנית של המאבק לשינוי דפוסי חלוקת העבודה בארץ . כאן המקום להוסיף , כי אילו הועלו דרישות מצד פועלים אלה לשינויים מרחיקי לכת , סביר להניח כי המסגרת להעלאתן היתה ההסתדרות , אלא שההסתדרות איננה מהווה , כיום , מקור אפשרי לדרישות מעין אלה , האפשרות הסבירה ביותר לשינוי פני ההסתדרות היא זו שאותה העלינו קודם לכן - התארגנות שבראשה יעמדו פועלים מזרחים , אשר תביא להפיכת ההסתדרות ממימסד בולם לאיגוד מקצועי פעיל . נפנה למפלגות השמאל - נתייחס כאן לגופים ולמפלגות אשר פעלו ופועלים במיסגרת התנועה הציונית , ואשר היוו , או מהווים , אופוזיציה שמאלית לגוף המרכזי בתנועת העבודה היהודית בארץ ישראל . באופן כללי , ניתן לומר כי קבוצות ומיפלגות אלה התגבשו ופעלו על רקע שתי טראומות מרכזיות - הטראומה של המאבק על אופיה הסוציאליסטי של תנועת העבודה הציונית , והטראומה של הסכסוך הלאומי עם הערבים . הטראומה הראשונה היתה מרכזית בתקופת הישוב ובשנים הראשונות שלאחר הקמת המדינה . היא באה לידי ביטוי במאבקן של קבוצות שדגלו בדפוסי פעולה סוציאליסטיים ושיתופיים , כדוגמת "גדוד העבודה , " " פועלי ציון שמאל , " "השומר הצעיר , " ומאוחר יותר מפ"ם - נגד דפוסי הפעולה הלאומיים , ומאוחר יותר - ממלכתיים , של מפא"י בהנהגת בן גוריון . נזכיר , לדוגמא , כי בשנות העלייה ההמונית , השנים בהן נזרעו זרעי חלוקת העבודה העדתית , היו קבוצות השמאל ומיפלגותיו נתונות במאבק טראומטי עם מפא"י

ברירות הוצאה לאור


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר