|
|
עמוד:278
תמר : בת אחי באה פעם הביתה והיא מקללת : "תימני , " את אח שלי , אז הוא אומר : '' אני תימני , " והיא לא תפסה , כי היא יודעת שזה קללה . אז פעם חשבתי , הנה , יופי , היא כבר חיה בחברה כזאת שאין העניין הזה של העידות , וילדים , זה כבר לא תופס אצלם . אבל מצד שני אני חושבת : אבל היא גם לא יודעת מה היא , מאיפה היא מתחילה בכלל . היא לא נולדה בגבעת מרדכי , זאת אומרת , ההיסטוריה שלה לא מתחילה בגבעת מרדכי , ההיסטוריה שלה מתחילה הרבה יותר לפני כן . היא לא מבינה את סבתא . אמא שלי מדברת בליל של עברית וערבית - " מה סבתא אומרת " ? ובן אחי בכלל : "אני לא יודע מה הסבתא הזאת רוצה ממני " ... והנכד , הבן השלישי , כבר בכלל לא רוצה להיות עם סבתא . דוד : יש בזה אותה סלידה , אני חושב , שיש לילד הפולני מהסבתא הפולניה שלו ... תמר : לא , הוא לא מבין אותה , הוא לא שמע את השפה הזאת , הוא לא מכיר טיפוס כזה שהולך עם מטפחת ראש . הוא גדל בסביבה כזאת שאם הוא רואה סבתא אז זה לא סבתא כמו הסבתא שלו , הוא רואה סבתות אחרות . דוד : את מדברת על האח שגר בסביבה האשכנזית . תמר : לא אשכנזית , היא היום די מעורבת , אבל אין שם סבתות כאלה . יש סבתות כאלה עם שיער בצבע תכלת וחליפות . אבל לאן להוביל את העם הזה אני לא יודעת . אני לא יודעת לקראת מה אנחנו צריכים לחשוב . אני באמת לא יודעת . אולי זה באמת תוצאה כבר של החינוך . שלמה : כשאת עובדת , את שלמה עם עצמך , או שהעניין הזה של תכנים אוניברסליים זה רציונאליזציה שמאפשרת לך להמשיך לעבוד ? תמר : אני חושבת שזו איזו בריחה . אני לא מקבלת את התרבות האשכנזית , אני לא אוהבת אותה , אני לא מוצאת בה גם הרבה . אני מוצאת בה כמה דברים , אבל לא מוצאת בה הרבה . ( אבל ) אין לי משהו אחר להציע להם . ואני יודעת גם שזה לא מה שהייתי רוצה , אבל אין לי משהו אחר להציע . אין לי מה לתת משלי . שלמה : את בטוחה בזה ? דוד : אני יכול לענות ? תמר : בשלב זה כן . דוד : אני חושב שאת התחושות של העולם ההוא , שרפנו איזה גשר , זה שרוף , זה לא דבר שאפשר לבנות אותו מחדש , זה שרוף וזהו ! עכשיו , אתה יודע שהוא קיים , אתה רואה אותו מהצד הזה , אתה לא יכול לגשת אליו . לגבי זה ככה . גם עם עשרים כוסות יין זה לא הולך לי . הוא ישנו , אז כשאני רואה חבר'ה נורא מבסוטים ונורא שמחים עם זה , אני מצטרף . זה אולי העוול הכי גדול , מפני שפה אתה בכלל לא יכול להצביע עליו , אבל זה איזה שהוא הרס שאני חושב שכל מזרחי פה בארץ , אס הוא מפנים קצת את המבט פנימה , כל פעם כשיש לו איזו חוויה , אז הוא לא יודע אפילו באיזו שפה הוא חווה אותה , באיזו שפה אני לא מתכוון מילולית . אז הניסיון של ארז ביטון , לא נראה לי . זאת אומרת , זה בדיוק ניסיון לבנות את העולם החווייתי ההוא . לא יודע , נשארו כאילו השברים ... שלמה : תראה , זה לא רק ניסיון להחיות עולם של העבר . דוד : זה לא עולם של העבר - זה הגשר מהעבר אל עכשיו . תמר : יש לי הרגשה שדור שלם - אולי לא ההורים - אבל מההורים והלאה , מסתובב , למעשה , תלוש לגמרי . ההיסטוריה שלנו מתחילה מהיום שנכנסנו לבית ספר , אתה מבין ? מודע - לא מודע , רוצים - לא רוצים - העבר מחוק , כמעט מחוק ,
|
|