|
|
עמוד:228
יעל : אז זה באמת בעיה . אני לא יודעת כבר איך למצוא לזה פתרון , אבל אני אומרת שדבר אחד צריך : קודם כל , לשכוח בכלל עניין עידות . דוד : נניח שהייתי אומר לך שאי אפשר לשכוח ... איך את היית פותרת בעיה לך , לילדים שלך ? יעל : אני פשוט לא יודעת . אתה שאלת אותי שאלה , היא מאוד קשה לענות , מפני שאני תמיד דגלתי בזה שאני רוצה מאוד לראות יום אחד שיפסיקו להסתכל על עידות . אדם מתקבל לפי כישורים שלו . גם לא לפי תעודות . כי לא תמיד התעודה - ולא תמיד העידה . אין שום קשר אחד לשני . למה אני מסוגלת פחות ממה שעידות אשכנז !? ולמה הם מסוגלים יותר ממני !? מי קבע את זהי ! דוד : האשכנזים . יעל : אז למה אנחנו מאפשרים להם ? באיזה שהוא מקום צריך להתקומם ! באיזה שהוא מקום צריך לעשות משהו ! אנחנו לא עושים מספיק , אנחנו יותר מדי ילדים טובים . זה מה שאני אמרתי - אנחנו יותר מדי מצניעים את עצמנו . זה בעיה . אז בואו , יאללה , גם אנחנו נקום ונתקומם ונעשה כמו שעשו בוואדי סאליב . כמו שעשו הפנתרים ... בוא נגיד ככה : קמה קבוצה של מקופחים , נכון ? ככה זה התחיל עם הפנתרים . קמה קבוצה של מקופחים . כל המאבק שלהם היה צודק במאה אחוז ! לאורך כל הדרך ! אין ספק ! לא אחת אמרתי לאחד מהפנתרים , אמרתי לו : " אתה יודע מה ? אני מזדהה איתך במאה אחוז בכל ! בדבר אחד אני לא מזדהה איתך - ההתפרעות הזאת לא תביא לשום דבר , כי אם להיפך , כי לא ככה פותרים בעיות . " זו דעתי בכל אופן . לא מפני שאני רוצה להיות אשכנזיה ואני רוצה להיות " אינטליגנטית . " לא , זה לא נכון , יש גם דברים שאני לא מסכימה , כי באף מקום עוד לא הוכח שעל ידי התפרעות השיגו דברים , וגם אם השיגו אז הם היו אפסיים . אסור לשתוק . אני נגד זה ששותקים . כששותקים זה אסון , והנה , זה מה שהגענו . לדעתי , זה בגלל שתיקה , שאנחנו בכל מקום ילדים טובים , מקבלים את המרות כאילו אנחנו נולדנו מוגבלים ולא מסוגלים , והם מסוגלים יותר טוב מאיתנו . למה בכלל נתנו מהתחלה שזה יקרה !? למה לא מהתחלה עוררנו את הבעיה הזאת !? האם לא היו לנו מספיק אנשים שיכולים לעורר את הבעיה !? לא היו מספיק אנשים חזקים !? או זה היה עניין ששוב , כל אחד והאינטרס שלו" אני הגעתי לאיזו דרגה מסויימת , אני הגעתי לאיזה שהוא שלב מסוים , מה איכפת לי מאחרים " !? וזה נורא מצער ! היום זה אותו המצב עם בני ע ידות המזרח . זה בדיוק אותו המצב ! אתה רוצה להגיד לי אם היום אתה תלך לאיזה שהוא בנאדם שהוא כבר הסתדר במקום עבודה בן עידות המזרח ותגיד לו : "תשמע , אנחנו רוצים לעשות הפגנה . בוא תשתתף איתנו . " הוא בפירוש יגיד לך : '' מה פתאום !? אני הסתדרתי במקום עבודה שלי , למה שאני אעשה " !? אתה תוכיח לו שהנה אתה מסוגל לעשות את אותו הדבר מה שממונה עליך עושה , אז למה לא נותנים לך !? ויש לך מה להתקומם ! הוא יגיד לך : "עזוב שטויות , אני למה שרציתי היגעתי . " למעשה , בתוכו הוא לא מסכים עם זה שהוא הגיע , כי אין סוף להתקדמות . כל אחד יכול להתקדם עוד ועוד בלי סוף , במידת ומאפשרים לו . אם הוא מסוגל כמובן . אני מאמינה היום שכל אחד מסוגל , אם הוא רוצה , אם יש לו רצון . אני לא מדברת על אנשים מוגבלים , זה כבר עניין אחר . אני מדברת על אדם רגיל . אז נניח שכן נעשה , אבל עם מי !? ואני רוצה להגיד לך : לא פעם כשהיו הפגנות של מצוקת דיור אני נכנסתי לוויכוחים האלה ובפירוש אחד מהם צעק לי : "את בחורה צעירה , בטח יש לך כבר עשרה ילדים בבית . " אמרתי לו : "יש לי " ! 12 אז
|
|