|
|
עמוד:196
בצוותא יחד עם המייסדים מאשר להוציא אותם החוצה . דוד : איך אתה רואה חיים בצוותא ? למה אתה קורא "חיים בצוותא ? " ישי : חיים בצוותא , זה נקרא- לחיות באותה התנועה , כאשר האינטרסים , לפחות הכלליים , המכנה המשותף הגדול , זהה . אבל הדבר הזה יש לו מחיר כבד מאוד - לחיים האלה בצוותא יש מחיר פוליטי כבד ביותר דווקא של ההתיישבות הצעירה . דוד : היא משלמת את המחיר ... ישי : היא משלמת תמיד את המחיר , מתוך אותה הגישה של רצון לחיות בצוותא , לחיות יחד ... שלמה : למה את אומר "מחיר פוליטי ? " ישי : בעיקר מחיר פוליטי , כי ראה , כאשר יש לך 280 מושבים בתנועת המושבים , 40 מהם זה התיישבות ותיקה , או , 45 וכל היתר זה התיישבות שלאחר קום המדינה , אתה כבר למעשה רואה איזה מחיר משלמים בזה שיושבים יחד ... שלמה : אתן לך דוגמא למה אני מתכוון ב"מחיר" - חלוקת מכסות מים , השקעות בציוד מיכני ... למה אתה מדגיש את הפוליטי ולא את זה ? ישי : כי זה שיושב וקובע וחותך ומקבל את ההחלטות , הוא חותך גם את הדברים האלה , זה כל העניין . כי ייצוג פוליטי איננו דווקא העניין המדיני של כל מיני בעיות . ייצוג פוליטי בתנועה ההתיישבותית פירושו גם לחלק את הביצה האחרונה , ואת הליטר חלב האחרון , כי הוא יושב במשרד החקלאות . כאשר החקלאות היתה מתוכננת פאר אקסלנס , אז הוא קבע מי יקבל כמה בכל תחום - כמה מים , כמה קרקע , כמות ביצים , כמה תרנגולות , כל דבר ... אם אנחנו נכנסים לתחום הזה , הוא מאוד מאוד פרובלמטי עד היום 30 - שנה אחרי שקם יישוב , עוד אין לו לא את מכםת הקרקע ולא את מכסת המים ולא מכםות הייצור המלאות שצריך היה לקבל לפני 20 25 שנה . זאת אומרת , שההתיישבות שהיתה לפני קום המדינה מכוסה בעודף , לעומת ההתיישבות החדשה . ישי : עליך לדעת שבמשך קרוב לעשור מרגע שהתחיל הגל הגדול של ההתייש בות , החזיקו כמעט את כל ההתיישבות החדשה במקרר - קרוב לעשר שנים ישבו יהודים , המונים , המוני עם ישראל , בישובים , ללא עבודה , ללא אמצעי ייצור , ללא יכולת אפילו לקבל יום עבודה . עשר שנים זה לקח לעם ישראל להתאושש ולראות בהזנחה הגדולה של עשר השנים הראשונות של ההתיישבות , שהן שנים קובעות מאוד בתחושה של יהודים . במשך עשר שנים ישבו משפחות עם עשרות ילדים בבתים של עשרים וכמה מ"ר וללא כל תשתית משקית , ללא כל דאגה כלכלית , כאשר היו פותחים את הברז בבוקר בשביל למלא את הדליים של המים לצרכי השעה ואחרי איזו שעה היו סוגרים , וזהו , ובזה נגמר , ואותו הדבר ביחס לעבודה . משפחה של עשר נפשות או יותר אפילו היו צריכים לשבת , לעמוד בתור , לקבל יום עבודה בשבוע , וכך זה נמשך קרוב לעשר שנים הסיפור הזה . אז אני רוצה לשאול אותך - בתנאים כאלה , איזה יהודי יש לו אפשרות או פנאי או זמן לחשוב על בעיות פוליטיות ברומו של עולם , כאשר לחם ובגד ובית ספר אין לו להציע
|
|