|
|
עמוד:170
וזה נבע מאותן שנים . זאב : אצלנו יש עד היום 50 »/ שעד היום ממשיכים לעבוד בחוץ . דניאל : לא , לא ... 50 ° / 0 זאב : לא מזמן עשינו ספירה של כל מיני עבודות , החל מהוראה וכלה בסוחרים , בבעלי עסקים ... דניאל : הנה שנינו , למשל , גם כן . אני , אחרי העונה הזאת ששיווקתי פלפל בשתי אגורות וחצי והייתי צריך להוסיף , גמרתי את העונה בחוב , אמרתי : אני אלך לנוח מהחקלאות שנתיים . אני אלך ללמוד ... תה אחת התוצאות . אז זה גם מוסיף לעצם העובדה שגם בשנים הבאות ההעזה לצאת להשקעות משקיות היתה יותר קטנה . אילו ישבנו רק על המשק ,., אלה שישבו רק על המשק , לרוב היו בין הראשונים שיצאו לענפים . דניאל : האמת היא זאת - לנו כמושבניקים אין ספק שאנחנו הרגשנו הרבה פחות את החיכוך של פער עדתי מאשר עיירות הפיתוח או בעיר . מכיוון שאנחנו היינו הרבה פחות תלויים מאנשי העיירות ואנשי העיר במימסד , במיוחד במימסד הממשלת"'הממלכתי , או פקיד של משרד הפנים ומשרד הסעד והמשטרה . היינו במגע הרבה יותר רופף , ועל כן , החיכוך בינינו לבין המימסד לא היה חיכוך שיכול היה לעורר בליבנו רגשות קיפוח ואפלייה . אבל יחד עם זה , אני שוב מדגיש שמבחינת היחס של המוסדות המיישבים לאיזור תענך , מבלי להכריז עליו , ואולי מבלי לקבוע מדיניות מתוכננת ומכוונת , היה יחס של זלזול , של חוםר אמון , אולי גם של אפלייה . דוד : מלבד הבעיות שלכם במושב , אתה בטח התלבטת , או זה העסיק אותך כמו כל אחד , הבעייה הזאת של עוני בשכונות סביב הערים , בעיירות הפיתוח . אתה חשבת פעם על פתרון לכזה דבר ? זאב : אתה יודע מהי היתה לי שיחה השבוע בכיתה ביום שישי , שעת מחנך , ישבנו ודיברנו , אז התברר שכשהייתי במילואים , החליטו בכיתה להקים קרן , שכל אחד יכניס כסף לפי יכולתו ויישלחו את הכסף במאורגן מכל הכיתות לקרן שהוקמה לא מזמן לנושא קמבודיה . אז הם סיפרו לי את זה וחיכו לתגובה שאני אתלהב , אז אני הסברתי את הנושא - "אני מבין שמבחינה הומנית זה מאוד חשוב , אבל אני לא מתלהב מזה . " שאלו אותי- "למה " ? "ראיתם את הסידרה של העוני בישראל " ? ראו את הסידרה באמת והיו מזועזעים , כי הילדים שלנו הם באמת חיים בחממה , חממה הכי טובה שיכולה להיות בארץ . הם לא מודעים לכל הבעיות שקורות בארץ . אז הם , כשקיבלו את הנושא הזה של קמבודיה , הם הסתכלו על הצד האנושי בעיקר , אבל הם לא מודעים כל כך לבעיות של ישראל עצמה . עכשיו ,
|
|