|
|
עמוד:35
כפי שכבר ראינו היה אחוז המזרחים בשכבות הגבוהות של הקונצרנים הללו מזערי . בין השנים 1973-1969 היה רק אחד מתוך 33 חברים במזכירות "חברת העובדים" מזרחי ; באותן שנים לא היה אף מזרחי בוועד המנהל ( סמוחה , : 1978 . ( 320 סקטור כלכלי זה נוהל כולו על ידי ההנהגה ההסתדרותית הוותיקה שכמ עט ולא שינתה את הרכבה , למרות הצטרפות עשרות אלפי מזרחים כחברי הסת דרות מן השורה . ההתרחבות הרבה של ענף הבנייה לוותה בצמיחה של גופים פינאנסיים ששימשו בעיקר כצינורות להעברת המימון הממשלתי , בצורת הלוואות ומשכנתאות , הן לחברות הבנייה והן למשתכנים . שני הבנקים המרכזיים היו "בנק משכנתאות לשיכון" שהוקם ב 1951 על ידי חברות השיכון ההסתדרותיות ובנק הפועלים , ו '' הבנק האפותיקאי הכלכלי '' השייך לקבוצת '' בנק לאומי לישראל . " כאן נזכיר רק כי בנקים אלה צמחו והתרחבו בעיקר תודות למדיניות המימון הממשלתית אשר הזרימה להם ודרכם סכומי כסף גדולים ביותר . הזרמה זו איפשרה רווחים וצבירת הון בידי שכבה צרה של השולטים בסקטורים הכלכליים השונים . לסיכום.- הפיתוח המזורז של ענף הביניין בשנות החמישים היה בעל משמעות שונה למשתתפים השונים בו . ראינו כיצד היוותה העמדה הנחותה של גורם אחד , העובדים המזרחים , את אחד התנאים להתפתחותו של גורם אחר , החברות הקבלניות והפינאנסיות . ראינו כי עלייה זו סיפקה את עיקר כוח העבודה לעבר דות ביניין , בעוד רמת הדיור שלה עצמה היתה הנמוכה ביותר . ראינו כי מפעלי שיכון , בנייה ופינאנסים התרחבו וצברו רווחים כתוצאה מהביקוש הגובר , כוח העבודה הזול והמימון הממשלתי . ראינו גם כי מדיניות הממשלה איפשרה רווחיות נאה לכל הגורמים הפרטיים ( כולל הסקטור ההסתדרותי ) תוך שמירה על רמה נמוכה בבנייה הציבורית המיועדת לאוכלוסיה שאינה יכולה לעמוד בתנאי '' השוק החופשי . " כתוצאה ממדיניות שיטתית זו זכתה , אמנם , העלייה המזרחית בקורת גג , אך בצורה ששיקפה את מעמדה הנחות ואף גרמה להדגשתו , הן בדור העולה והן אצל בניו ובנותיו . התעשייה פיתוחה של התעשייה בישראל החל מאוחר יחסית . כפי שהוזכר לעיל הוקם גרעין תעשייתי ראשון ופותח כבר בשנות העשרים והשלושים וזכה להתרחבות ניכרת בתקופת מלחמת העולם השנייה , אלא שזו היתה תעשייה המאופיינת על ידי פיצול למפעלים רבים וקטנים , העוסקים בשלבי גימור שונים , ללא תשתית של תעשיות ושירותי יסוד , ללא הגנה ממשלתית , ובעיקר - ללא מקו רות השקעה רציניים ( ראה מרכוס ; 1953 , נתן , גאס וקרימר , ; 1946 אטינגר , . ( 1947 עם קום המדינה , לא היוותה התעשייה אלטרנטיבה רצינית לקליטת העלייה הגדולה שהחלה לזרום ארצה . בשנים הראשונות לאחר קום המדינה לא התחולל פיתוח תעשייתי רציני . חלה אפילו ירידה מסויימת בשיעור המועסקים בתעשייה ובחלקה בתפוקה הכוללת . בין השנים 1949 1953 קיבלה התעשייה ( כולל מיכרות ומחצבים )
|
|