|
|
עמוד:13
האחרים מציעים , ועם זאת איננה "מדעית" פחות ממנה . כוונתי לומר , שעל אף הריחוק מן הטקסט הקאנטי שדרך דיון זו עשויה להפגין לעתים , הרי בכל זאת — כך כאמור אני מקווה — יעלה בידי להראות כי היא נושאת עמה את חוליות החיבור הקושרות אותה , לפחות בדיעבד , אל הקביעות המרכזיות של קאנט ואל קוויה הראשיים של המטאפיסיקה שלו . נא ] רעיון המהפכה הקופרניקנית הוא ללא ספק חידוש מכריע בתולדות הפילוסופיה . קאנט כופר בהנחת היסוד המטאפיסית המשותפת לרציונליזם ולאמפיריציזם , ההנחה בדבר קיומו של עולם בלתי תלוי בסובייקט המכיר . שתי האסכולות האלה הניחו שקיים עולם בלתי תלוי בסובייקט המכיר , והוויכוח ביניהן היה לגבי הדרך שבה יש להכיר עולם זה . הרציונליזם חייב היה להניח ערבות אלוהית לתאימת הגומלין ( הרמוניה ) שבין תכני העולם ובין תכני השכל ; והאמפיריציזם נגרר למסקנות הספקניות דמוקריטיות של יום . בניגוד לכך , השיטה ה"ביקורתית" מסמלת את הרעיון הבא על ביטויו באמירה נחרצת : שוב אין טעם להניח שקיים עולם בלתי תלוי בנו , ושאליו חייבים דימויינו להתאים . קאנט מניח אפוא את היסודות למטאפיסיקה מסוג חדש — מטאפיסיקה שעניינה חקירת טבעם של הדימויים הנתונים לנו בתור " עובדה" תודעתית , והזיקה השיטתית שלהם לעקרונותיה של התבונה . בבסיס חקירה זו מניח קאנט שההכרה היא תוצר של שני יסודות מקוריים של הרוח : היסוד הספונטני , שהוא המקור של המושגים , והיסוד הרצפטיבי , שהוא המקור של נתוני החושים . שני יסודות אלו זרים זה לזה , והשניות הבסיסית שהם מבטאים נעשית מושג יסוד המציין בחדות את הבעייתיות המרכזית במשנתו של קאנט . שאלתו היסודית של קאנט היא כיצד ניתן להראות כי שני יסודות זרים אלו עשויים להתאחד לשם בניין ההכרה . 5 מתודה זו שאני מציע להבנת קאנט דומה ברוחה למתודה שמציע הרמבם'' בפתיחה למורה נבוכים " ) צוואת זה המאמר : ( " "השב פרקיו זה על זה ; ולא תהיה כוונתך מן הפרק — הבנת כלל עניינו לבד . "
|
|