|
|
עמוד:12
א . לדת שלושה ממדים — חוויה , פולחן ודימוי — והיא משתקפת תמיד בשלושת הממדים הללו . הפילוסופיה אינה יכולה לראות בדת עובדה מטפיזית או מיתולוגית כי דיון כזה יידרש רק לממד הדימוי שבדת , ולא לדת בכוליותה . בדיון הפילוסופי אין אנו יכולים להסתפק באחד משלושת הממדים הללו בפני עצמו . הדת מצויה מעבר להבחנה שביניהם . כשם שאין להשאיר מחוץ לחקירה הפילוסופית תקופות שונות בהיסטוריה של הדת ( כהיסטוריה של דת פרימיטיבית או מודרנית למשל , ( כן אין להשאיר מחוצה לה ממד של הדת המנותק מן הממדים האחרים שלה . ב . הדת מופיעה כאחדות של ניגודים . כפי שנראה , כרוכים בדת מצד אחד הצמצום ( טאבו ) ומצד אחר הפריצה של גבולות הקדושה והקדוש ( מאגיה . ( ג . הדת היא אחדות של קדושה וקדוש . שלא כתאולוגיה , אין הפילוסופיה של הדת משלימה עם דת מסוימת , אלא שואלת על הקדושה הנותנת לכל קדוש את קדושתו . כך למשל בעיני רודולף אוטו , הקדושה 3 היא 'האחר לחלוטין / ואילו בעיני הגל זוהי 'הרוח . ' כמו התאולוגיה , אך שלא כמדע , מחייבת הכלליות של הפילוסופיה גם אחדות של סובייקט ואובייקט , של תודעה וחיים . האובייקט של החשיבה הפילוסופית אינו יכול להיות משהו בלתי תלוי בסובייקט , כמו במדע . במדע ראוי שהמדען יחשוב משהו בלי להאמין בו , שהרי כאשר הוא מאמין במשהו מטביעה אמונתו את חותמה עליו , וממילא על תוצאות המחקר שלו . הפילוסוף , לעומת זאת , אינו יכול שלא להיות משוכנע באמת של רעיונותיו . עצם היותו פילוסוף פירושו שהוא מאמין במה שהוא חושב . בכך הוא דומה לתאולוג , המאמין במסורת הדתית המסוימת שלו , ואמונה זו מטביעה את חותמה על חייו ועל מחשבתו . אלא שהתאולוג נדרש למסורת של דת מסוימת , מה שאין כן הפילוסוף , אשר יש לו עניין בדת הכוללת . מלבד זה בתאולוגיה החיים מכתיבים את התודעה , ואילו בפילוסופיה הצד האובייקטיבי שבתודעה מכתיב את החיים , מאפשר הכרעה בחיים . עם זאת , כמו במדע , גם בפילוסופיה יש אובייקטיביות . המדע , מקור 3 ראה הגל , דת , עמ' 98 ואילך , בעיקר עמ' . 92-91
|
|