|
|
עמוד:11
הדרך המדעית לעומת זאת , מאופיינת ראשית כול בכך שהיא דיבור מבחוץ על מושא המחקר שלה . בתאולוגיה יש אחדות בין סובייקט לאובייקט , ואילו במדע יש שניות בין סובייקט לאובייקט , בין החוקר לנושא המחקר שלו . מחברו של ספר על לותר אינו חייב להיות לותרני בעצמו . במדע האובייקט חיצוני לסובייקט , והסובייקט הוא ניטרלי . הניטרליות היא הבסיס לאובייקטיביות שלו . שנית , המדע הוא בדרך כלל פרגמנטרי . איש המדע בוחר לעצמו נושא או שאלה , ובהם הוא מטפל במחקרו . נושאו מוגבל : התפילה , הפסיכולוגיה 1 של המיסטיקה , איגנטיוס דה לויולה , היחסים בין פרוטסטנטיזם לקפיטליזם , המשמעות של ציורי המערות שנמצאו במערת אלטאמירה וכיו"ב . את הגישה הפילוסופית אל הדת , בניגוד לגישה התאולוגית ולגישה המדעית , מציינת הקטגוריה של הכולל . לא דת מיוחדת ולא אופק מסוים של הדת ( למשל : דת פרימיטיבית או דת מונותאיסטית מודרנית ) הם המעניינים את הפילוסוף , אלא המובן הכללי של הדת . ואולם הסכנה בעיסוק בכולל היא שככל שאובייקט המחקר כללי יותר כך הוא מופשט יותר . על הקושי הזה נוכל להתגבר אם ננקוט גישה היסטורית . ההיסטוריה של הדת היא אכן כוללות קונקרטית , זוהי זרימה מתמדת . אין דת אחת נפרדת לחלוטין מזולתה , כל דת משתנה ללא הרף בתוך עצמה וכך היא נעשית דת אחרת . ההבדל בין דת לדת אינו אפוא טוטלי . יתר על כן , גם אם אינני יודע את כל ההיסטוריה של הדת , יש לי אידאה על תולדות הדתות בכללותן . מבחינה מתודית , כאשר אני עוסק בפילוסופיה של הדת , אני יכול לחלק את תולדות הדתות לכמה חלקים . למשל , הדת המכירה 2 רק בכוחות ובדמונים , הדת המכירה באלים והדת המכירה באלוהים . התביעה המרכזית של הדרך הפילוסופית לכוללות מחייבת אותה להידרש לעוד שלושה גילויים של כוללות בדת : 1 מייסד מסדר הישועיתים . ( 1556-1491 ) 2 בעבודה זו יציין המונח 'אלוהים' את האל של הדתות המונותאיסטיות . המונח ' אלים' יציין את האלים בדתות הפוליתאיסטיות , ו'דמונים' או 'כוחות' יציינו את כוחות הקודש של הדתות הפרימיטיביות . הביטוי 'כוחות קודש' יציין את כל סוגי כוחות הקודש הללו גם יחד .
|
|