|
|
עמוד:10
והצופה עצמו מרגיש חסר ידע , או כפי שהוא עצמו אולי יעיד על עצמו " אינו מבין באמנות . " אני אטען שהיכרות עם תולדות האמנות או עם טכניקות וחומרים הנתפסים על פי רוב כנתונים בסיסיים להבנת יצירת אמנות יכולה לבוא מאוחר יותר , לאחר שמוצה עד תום השלב הראשון של ההתבוננות העצמית והגילוי . גילוי זה מתאפשר מתוך בחינה מדוקדקת של היצירה עצמה , ומה שהצופה רואה בה בזמן המפגש אתה . לעתים דווקא הידע על תולדות האמנות ועל הטכניקות השונות עלול לחסום במידה לא מעטה את הנאתו של צופה שאינו איש מקצוע בתחום האמנות . כדי לבצע חלק נכבד ממלאכת הפרשנות של יצירת האמנות , אפילו לצופה הבלתי-מקצועי ( מי ששייך לגוף הכולל והאנונימי המכונה הקהל הרחב , שעוד אתייחס אליו ) אין צורך דווקא במידע רקע נרחב , אלא בעיקר בהתבוננות מדוקדקת ביצירה , על כל פרטיה , ובכמה שאלות בסיסיות שהוא יכול לשאול את עצמו ולהשיב בעצמו , על פי הנתונים שהוא רואה מול עיניו . במהלך מציאת התשובות נוצרת הבנה של יצירת האמנות , ומופקת ממנה משמעות . כלים אלה , שהצופה הבלתי-מיומן ירכוש , יעזרו לו להתקרב לא רק אל יצירת האמנות העומדת מולו , אלא גם אל יצירות נוספות בעתיד . תהליך זה אינו מוציא מן התמונה את המתווך , המדריך , המורה , המנחה , אך הוא מגדיר מחדש את תפקידו – לא כמי שמספק מידע על האמנות הנצפית , אלא כמי שמעצב ובונה את תהליך העלאת השאלות , בכך שהוא מציע סדרה של התייחסויות שתעזורנה לצופה הבלתי-מיומן למצוא את הדרך להפקת משמעות מיצירת אמנות . במילים אחרות , על המתווך להעביר את נקודת הכובד מתוכני היצירה אל תהליכי הצפייה של הצופה עצמו . בתהליך זה הצופה אינו עוסק רק במה שהוא מזהה בתוך היצירה , אלא בעיקר באופן שבו הוא עצמו לומד איך לצפות . במהלך המאה 20-ה הלכה האמנות המודרנית והתרחקה מהקהל הרחב . השאלות החדשות ששאלו אמנים הפכו לעתים את יצירות האמנות לנחלתו של מיעוט , כשנעשו בלתי-נגישות לרובו של קהל הצופים . אמנים אתגרו את תבניות האמנות המוכרות עד כדי כך שאיבדו את הקשר עם הקהל . השימוש במושג ' קהל רחב' ולא ' קהל אליטיסטי , ' כפי שהיה נהוג בעבר , הביא אל המוזיאון הציבורי הנגיש לכול , אוכלוסיות חדשות שלא תמיד ידעו כיצד להתמודד עם מה שראו . בד בבד , דרכי התצוגה המוזיאוניות הפכו להיות קרות , " נקיות" ובלתי-
|
|