|
|
עמוד:9
. 6 הוא היה החריף שבין האפלטוניסטים הנוצרים ופעל רבות להנחת היסודות לסינתזה בין הנצרות והתיאיזם הקלאסי שמקורו באפלטון ואריסטו . פלוטינוס במאה השלישית לספירה , השפיע עליו עמוקות על ידי הפיכת המסורת האפלטונית לשיטה , אך אוגוסטינוס נעשה גם לאחד ממבקריה החודרים ביותר של המסורת הזאת , שלה חב כל כך הרבה . . 7 הוא ראה בבירור , יותר מכל אדם לפניו ( ובמשך זמן רב אחריו , ( שעניינים בעלי חשיבות עליונה מתעוררים על ידי בעיית היחס שבין המלים ובין המציאות שהן מנסות לתאר . הוא היה חלוץ העיון הביקורתי בתקשורת ללא-מלים . אנסלם , אקווינס , פטרארקא ( תמיד עם מהדורת כיס של הוידויים , ( לותר , בלארמין , פסקל וקירקגור , כולם חוסים בצל האלון הרחב שלו . כתביו היו בין הספרים החביבים על ויטגנשטיין . הוא היה 'הכבשה השחורה' של ניטשה . הניתוח הפסיכולוגי שלו הקדים חלקים מכתביו של פרויד : הוא הראשון שגילה את קיומו של ה'תת מודע . ' הוא היה 'האדם המודרני הראשון' במובן שאתו חש הקורא שפונים אליו במישור בעל עומק פסיכולוגי יוצא דופן ושהוא ניצב בפני שיטת מחשבה עקיבה , אשר חלקים גדולים ממנה הם עדיין בעלי תביעות חזקות לתשומת לב ולכבוד . הוא השפיע על הדרך שבה חשב המערב לאחר מכן על טבע האדם ועל מה שאנו מתכוונים אליו במלה ' אלוהים . ' אף כי כחסיד של אפלטון התעניין אך במעט בסביבה הטבעית והפיסית וכתב תוך חשש מפני חקירות מדעיות הנערכות בלא יראת כבוד ומתוך אדישות לשיקולים אתיים , בכל זאת , אין מליץ מחונן ממנו בעולם העתיק להנחת המדען המודרני שהסדר המתימטי והרציונאליות הם המאפיינים העליונים של התבל . לפיכך , הוא תרם משהו ממשי לגישה כלפי התהוות הסדר שיאפשר את עליית המדע המודרני : מצד אחר , אי אפשר לקרוא אותו בהגינות אם מתייחסים אליו כאל מישהו שונה ממה שהיה , דהיינו , איש העולם העתיק , שמחשבתו ותרבותו עוצבו באופן מוחלט על ידי הספרות והפילוסופיה של יוון ורומא , ואשר המרת דתו הטילה אותו במידה מסוימת למחלוקת עם
|
|