חבל הבשור

עמוד:73

זכו להחקר בחפירות ובסקרים במשך למעלה מיובל שנים . בעקבות זאת מצטיירת תמונה ברורה של חברה בעלת ציביליזציה מפותחת , המתבססת על כלכלה מורכבת של גידול כבשים וחקלאות בעל , בעיקר של דגנים וקטניות . עודפי הייצור החקלאי איפשרו לעסוק באמנות , במסחר ובמטאלורגיה של נחושת , וחומרי הגלם מצביעים על קשרים בקנה מידה בינלאומי , המש תרעים על פני כל הלבאנט . האוכלוסייה הכלקוליתית של חבל הבשור הייתה קשורה בטבורה למערכת היישוב הכלקוליתי בתחומי ארץ ישראל כולה , והיא ניזונה משני כיווני השפעה תרבותית . ממזרח — דרך בקעת הירדן , מדבר יהודה ובקעת באר שבע וממערב — מחבלי עמק החוף הדרומי וצפון סיני , לאורך נחל עזה מזרחה . מבחינה כרונולוגית , עדיין לא אותרו השלבים הקדומים ביותר של הכלקולית הארץ ישראלי בחבל הבשור התחתון , אך בשלבים התי כוניים והמאוחרים , היה היישוב בחבל זה מבוסס וצפוף . גבולו הדרומי של חבל הבשור היה גם גבולה הדרומי של מערכת היישובים הכלקוליתיים בארץ ישראל , כמתבקש מהמבנה הכלכלי של אוכלוסייתה , שהתבסס בעיקר על גידול צאן * . מבנה כלכלי זה היה גם הגורם שמשך את האוכלוסיה למרחבי הנגב הצפוני וחבל הבשור , המשופעים במרעה טבעי . י בסקרי החירום של הנגב שנערכו בשנים 1984 — 1978 נתגלו חניות ויישובים ללא בנייה גם דרומית לחבל הבשור . נראה שמעגלי הנדידה של האובלוסיה בתקופה הכלקוליתית השתרעו עמוק לתוך הנגב המרכזי . סיומו של גל התיישבותי צפוף זה חל בחתף : נראה שחלה נטישה כללית של האוכלוסיה בנגב הצפוני כולו ותוך פרק זמן קצר התרוקן האזור מיושביו . תמונה דומה מסתמנת גם בחלקים אחרים של הארץ ועדיין לא הוכרע סופית מה הייתה הסיבה לכך ( אקלימית , כלכלית , בריאותית , מדינית מלחמתית וכדומה . ( תקופת הברונזה הקדומה 2250 — 3300 ) לפסה"נ ) בתקופה זו חזר החבל לשממונו , באשר קרוב לאל ף שנים שלטו בו הנוודים ועוברי האורח , המותירים מעט מאד שרידים בעקבותיהם . יוצאי דופן הם שרירי שלושה כפרים קטנים ( שגם הם לא היו מיושבים בעת ובעונה אחת ) סמוך לנביעות ; "אתר גשר הבשור" ( אתר — ( "H" משלב ואי של התקופה , אתר "עין בשור" ליד הנביעה בשם זה משלבים ובי ו 2 של התקופה , ו"ביר קמלה" ליד הנביעה , משלב 2 של התקופה . לא רק שממצאי "אתר גשר הבשור" ( הסמוך מאד בזמנו לסיומה של התקופה הכל ק וליתית ) מצביעים על קשר הדוק למצרים , אלא גם שכבה 111 באתר "עין בשור" קשורה ישירות לעמק הנילוס . שכבה זו כללה מבנה לבנים , שבו וסביבו שכנה משלחת מלכותית מתקופת השושלת הראשונה במצרים ; אנשי המשלחת תפקדו במערכת השיירות שחלפו באזור בדרכן לכנען ולמצרים , בזיקה הדוקה למי הנביעה . המבנה , שלא היה מבוצר , מצביע על נוכחות בוטחת בטריטוריה בלתי עוינת — ואולי אוהדת — ומאשש את הסברה ( הנתמכת גם בהוכחות נוספות ) כי מראשית התקופה ועד לאמצע האל ף השלישי לפסה"נ לפחות , היה דרום הארץ תחת השפעה מצרית ישירה . ניתן גם להניח שהיה תוואי של דרך ראשית ממצרים לכנען , המגיעה מרפיח וחוצה את נחל הבשור ליד עין הבשור , בואך ערד ותל עירני . הגבול הדרומי של מערכת יישובי הקבע של ארץ ישראל בעמק החוף ובשפלה , עבר בתקופת הברונזה הקדומה הרחק צפונה מתחומי חבל הבשור התחתון , ונראה שתאם את אזור הגידול של מטעי בעל ושלחין — יסור חקלאי חדש יחסית שהתפשט בתקופת הברונזה הקדומה בארץ ישראל . תקופת הברונזה הביניימית 2050 — 2250 ) לפסה"נ ) בתקופה זו אותרו בשכנות לחבל הבשור שלושה אזורים ובהם ריכוזי שרידים המעידים על נוכחות אינטנסיבית בשטח י אזור צפון הנגב ( למשל אתר ירוחם , ( אזור דרום פלשת ( למשל תל אל עגיול ) ואזור דרום הר חברון ( למשל תל בית מרסים . ( נראה , שחבל הבשור התחתון כשלעצמו היווה גשר בין מרכזי הנוכחות שבשכנותו : לאורך נחל הבשור , לעומת זאת , אותרו שרירי חניות דלים בלבד . על גדת נחל גרר בקטעו המשופע בנביעות ( בין תל הרור לתל שרע ) היו שרידי היישוב נרחבים דגם יישוב ; תפרוסת שרידים כלקוליתיס סביב בקעה : אפיק נחל חבשור , צפונית לצאלים

הוצאת ספרים אריאל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר